השאלה:
שלום וברכה.
אציג כאן מקרה שארע אתמול, וזה קצת משקף את ה'רוח' אצלנו בבית.
אשתי התקשרה אלי, ולא עניתי לה באותו הרגע.
וכשחזרתי אליה, לאחר שתי דקות, היא אמרה לי – לא הייתי צריכה לענות לך. הבת שלך צורחת כבר חצי שעה, ולמה אתה לא עונה. בקיצור – 'שטפה' אותי.
אני מצידי ניסיתי להיות איתה, להרגיש אותה. וכמובן שלא עניתי לה באותו אופן שהיא דיברה אלי.
לאחר מכן, כשחזרתי הביתה, היא המשיכה. היא אמרה לי שעדיף שלא אלך לכולל אחה"צ, שאהיה עם הילדים אני ולא היא. ועוד טענות ומענות.
לא היה כאן באמת על מה, חוץ מאותם שתי דקות.
ואז אני התפרצתי. את חטאי אני מזכיר. אמרתי לה – מה זה שאת צועקת עלי ככה. אני לא מוכן לקבל את זה.
ואז שנינו התחרטנו.
היא אמרה לי שעדיף שהיא לא תדבר, היא רק מקלקלת, היא לא ראויה אלי כו'. וגם אני ביקשתי את סליחתה. שאלתי אותה אם להכין לה משהו טעים, והיא בשלה – אתה לא צריך לעשות כלום, רק אני אשמה.
אני כן הכנתי לה אוכל, ולפני שיצאתי אמרתי לה שהכנתי לה. אני יודע שהיא אכלה את זה.
באופן כללי החיים שלנו יפים, אבל מידי פעם קורה משהו כזה.
אמנם הדיבורים הללו, של 'אני לא ראויה לך', והמעטת הערך העצמי שלה, זה יותר מצוי. אני מנסה לומר לה שזה לא נכון, אבל זה לא עוזר.
לדעתי זה לא מניפולציה. היא לא אומרת את זה כדי לשמוע ממני את ההיפך. היא באמת מרגישה כך.
יש משהו שתוכל ללמד אותנו?
והתשובה:
כן. יש כמה דברים שתוכלו ללמוד.
אבל קודם לכל הלימודים, עליכם לדעת:
אתם יודעים לחיות טוב, ואתם גם יודעים כיצד 'לקום' מהנפילות. יישר כח!
ובכל זאת, יש כאן בעיה חמורה.
אשתך מרגישה לא טוב עם עצמה. היא 'לא ראויה' לך, היא לא אשה טובה ולא אמא טובה. כך זה בחוויה שלה. יתכן גם שכל ההתפרצויות הללו נובעת מהרגשת החסר הזו.
ובפעם הזו, גם אתה התפרצת.
אז מצד אחד – אי אפשר לומר שזה טוב, כי אסור להתפרץ בבית; אבל לאחר מעשה, אפשר להשתמש בזה.
הייתי מציע לך לכתוב מכתב, שבו תסביר לה – שכולנו טועים מידי פעם. שזה נורמלי לגמרי. שהמילים שנאמרו בשעת הכעס הם לא מה שבאמת יש ביניכם. ששניכם הייתם לחוצים, ולכן היה מה שהיה.
שה'אמיתי' שלכם, זה המילים היפות. זה מה שיש בכל הזמנים היפים שלכם.
'תעטוף' את זה בהרבה מילים של אהבה והערכה.
– אשתך חייבת להרגיש טוב יותר. גם עבור עצמה, גם עבור הילדים, וגם כדי להעלות ולהגביר ולהרחיב את הזמנים היפים שלכם.
'טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות' (מתוך מכתב החזו"א).
'כידוע עיקר תקות האשה בעולמה הוא שיהא לה בעל האוהב אותה וכשהיא רואה שזה אינו כמעט שקרוב לפקו״נ מרוב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות' (מתוך מכתב הסטייפלער).
אשתך היא במצב של 'רואה שזה אינו'. וזה כמעט קרוב לפיקו"נ.
– וזה לא בגלל שאתה לא 'בעל אוהב אותה'.
אלא – בגלל שכך היא מרגישה, שאתה סובל בגללה. שהיא לא ראויה לך. שהיה טוב לך אילו לא היית חי איתה.
אולי זה קשור לעבר שלה. ליחס שהיא קיבלה מהסביבה לפני שהיא נישאה לך. יתכן שהיא צריכה לפנות לטיפול רגשי.
ויתכן גם שזה קשור למשהו שאתה עושה. כדאי שתעשה 'בדק בית', האם אתה באמת מעניק לה הרגשה שהיא טובה עבורך, שהיא מוצאת חן בעיניך, ושאתה אוהב אותה.
ההרגשה בבית צריכה להיות שכל אחד הוא ה'ראשון' בעיני השני. שאין דבר חשוב ממנו, שאין מישהו או משהו אהוב ממנו.
ניתן כאן כמה 'טיפים' כיצד מעניקים הרגשה כזו.
א. זמן איכות ביחד.
בזמן הזה אתם לא עונים לשיחות טלפון, ורק ממוקדים האחד בשני. כל אחד מקשיב היטב לשני, וגם 'משקף', היינו – חוזר על עיקרי הדברים שהשני אמר. 'אתה בעצם אומר ש…'.
ב. יחס מיוחד בזמני הפגישה והפרידה.
למשל, אשתך יוצאת לעבודה ואתה עדין בבית. לווה אותה עד לדלת הבית, והיפרד ממנה במילים חמות.
וכשאתה שב הביתה, אתה פונה קודם כל לאשתך. מביע התעניינות, מוסיף מילה חמה.
כך גם כשהיא שבה ואתה בבית, אתה עוזב את הכל ופונה אליה. משוחח איתה מספר דקות.
ג. ללמוד ביחד.
זה צריך להיות לימוד ששניכם יכולים להנות ממנו. יכול להיות תנ"ך, או הלכה, או מוסר.
ובזמן הלימוד אתה מקשיב לכל רעיון שלה, משקף, ומשבח. אל תגיד 'נכון' אם לדעתך זה לא; אבל תשבח את הגישה, את היצירתיות, את ההבנה.
ד. מחוות קטנות.
זה יכול להיות מתנות קטנות, מכתבים, מילים, הצעת עזרה, ועוד.
ועוד משהו.
הצע לה לעשות 'משחק', ובו כל אחד מכם כותב שלש מחמאות על השני.
אם היא תיהנה מזה, אז למחרת 'תשדרג' את המשחק. כל אחד כותב חמש מחמאות על עצמו, ועוד חמש על השני.
ואם זה יהיה נחמד לכם – אז תחזרו על זה מידי פעם.
בהצלחה רבה!
