השאלה:
אני לא מקבלת יחס אישי מבעלי תקופה ארוכה.
להכל יש לו זמן, הוא דואג לדברים שלו, אבל לצרכים שלנו כזוג הוא לא חושב מה אשתו צריכה, למרות שהוא יודע את המצב. הוא יודע שאני אחכה לו.
אני מסבירה לו כמה אני צריכה זמן יחד, והוא מבטיח שנצא וכו', וזה לא קורה. וכשכבר אני נעשית קצרת רוח הוא חושב שאני רוצה לריב איתו, והוא לא שם לב לכך שהוא לא פנוי אליי.
לדוגמא, הוא יושב מולי, מיד כשחזר מהכולל ערב, אני מנסה להסב את תשומת ליבו אליי, והוא מתכנן תוך כדי את היום שלו למחרת.
וגם לאחר סעודת ליל שבת, קורה שאני מכינה לשנינו שתיה, אני יושבת לידו והוא קורא בספר.
וכל זה לאחר שיחה כנה על העומס הרב שיש עלי ועלינו, ושאני כבר לא יכולה יותר וצריכה כח.
כואבת מאוד, ואשמח לתשובה מה לעשות, היות והמצב חוזר על עצמו.
הוא טוען שאני צריכה טיפול. הוא לא חושב שיש לו מה לשנות.
תודה מראש. וסליחה על האריכות.
והתשובה:
המצב שלך באמת לא נעים!
את לא מקבלת את הצרכים הבסיסיים שלך.
לבעלך אין זמן אליך. הוא מבטיח שיהיה לו, ובסוף זה לא קורה.
ותוך כדי שיש לכם זמן ביחד – הוא עסוק בענייניו.
וכשאת מדברת איתו על זה, הוא מרגיש מותקף. ו'מחזיר'.
אז אם היינו יכולים לדבר איתו, היינו מסבירים לו שהמצב הזה אינו אפשרי. שהוא צריך למצוא זמן איכות איתך.
אבל את זו שפנית. ולכן נחשוב ביחד מה את יכולה לעשות כאן.
נתחיל בזה שננסה לשער מה 'עובר לו בראש'.
וכדי להבין את זה, נקדים כאן הבדל יסודי בין גבר לאשה.
כל זוג נשוי, צריכים בכל יום זמן של 'ביחד'. לשוחח. להעביר חוויות. לספר מה היה לנו במשך היום.
זו חוויה של 'יחס' מהאחד לשני, של איכפתיות, ושל קשר. אנחנו ביחד.
– עד כאן זה נכון?
– איזו שאלה! מה, זה לא פשוט?!
זו התשובה שלך. כאשה.
ומה התשובה של כל גבר מצוי?
– אה, באמת צריך? אתה בטוח? איפה זה כתוב?… האמת היא שאין לי הרבה זמן, אבל טוב, אם אתה אומר…
הוא לא מרגיש את זה באופן טבעי!
הדיבור, יוצר קשר. אנחנו מחוברים.
– זו תובנה נשית.
אצל האיש, רוב הדיבור הוא – העברת מסרים. ורק חלק קטן ממנו זה קשר.
אז אם אין לנו מסר חשוב להעביר כרגע, למה צריך לדבר בכלל?
– הרי יש הרבה דברים חשובים יותר לעשות. למה לבזבז את הזמן על פטפוטי סרק.
אצלו, באופן טבעי – זה 'סרק'. הוא לא מבין את הצורך בדיבור–קשר.
בקיצור, הוא לא מרגיש את זה כמוך.
ואם תשאלי – הרי הוא לא צריך את זה, אז בכל פעם הוא עושה לי 'טובה' –
– זאת הרגשה לא נעימה להיות 'נצרכת'!
אז יש על זה שתי תשובות:
א. איש ואשה אמורים להיות 'עושי טובות' האחד לשני. ככה זה בנוי. וצריך לקבל את זה.
וגם – בטוחני שיש הרבה 'טובות' שהוא מקבל ממך. מותר לו גם להעניק 'טובה'.
ב. זה לא נכון לומר שרק את צריכה את זה. ההגדרה שלנו היא שכל 'בית' צריך שיחות קשר קבועות. זה צורך זוגי.
האיש, לא מרגיש את הצורך. 'מד הצורך' – נמצא אצלך. לא אצלו. הוא לא מודע לזה כמעט בכלל.
אז כעת, מה עושים?
נצטט מהשאלה שלך:
'למרות שהסברתי לו'.
ו'אני פונה אליו קצת בתור ביקורת'.
ו'שכבר אני קצרת רוח'.
'כל זה לאחר שיחה כנה לעומס הרב שיש עלי ועלינו, ושאני כבר לא יכולה יותר וצריכה כח'.
'אני אמרתי לו שיש לו זמן לדבר בחדר שהוא כותב סתם'.
אכתוב כאן משהו שאני כמעט בטוח בו:
אם נשאל אותו – מה אשתך רוצה, מדוע היא לא מרוצה, הוא לא ידע להגיד.
– כן. גם לאחר ש'הסברת לו'. וש'את פונה אליו'. ושהיתה 'שיחה כנה'.
הצורה שפנית אליו עד היום, מתפרשת אצלו כהאשמה. כהתקפה.
וכשמישהו חווה התקפה, הדבר הראשון שמעניין אותו – זה להגן על עצמו. להצדיק את עצמו.
– הוא לא 'פנוי' לשמוע את התוכן. את הכאב שלך.
ויתכן גם – שהוא חווה את כל השיחות שלכם, כהאשמה. כהתקפה. אולי זו הסיבה שהוא לא מוצא לזה זמן.
אז התחילי בזה, שתביני שהוא לא אשם. הוא פשוט לא יודע את הצורך הזה.
ואז נסי לבקש ממנו שיחה של כמה דקות, למשהו שמאוד מאוד חשוב לך. וגם דחוף.
ובשיחה הזו, היזהרי מאוד מהאשמות. הוא צריך להרגיש שהוא בסדר גמור, אבל יש כאן צורך חשוב מאוד, וגם קריטי מאוד, שאולי הוא לא היה מודע אליו עד היום.
– אין טעם לדבר אליו כפי שדיברת עד היום. זה לא עבד, וזה גם לא יעבוד.
ועוד נקודה חשובה. ועיקרית.
יתכן מאוד שמשהו ב'ביחד' שלכם מפריע לו. אולי אתם לא מדברים בצורה נכונה, באופן שהשיחה תהיה נעימה לשניכם.
– שאלי אותו על כך. האם משהו בשיחה שלכם מפריע לו. האם הוא היה רוצה את זה באופן שונה.
בהצלחה רבה!
