השאלה:
אשתי טוענת שאני לא מחובר אליה.
והאמת היא, שהיא צודקת.
יש דברים במראה שלה, ובהתנהגות שלה, שאני ממש לא אוהב. הם יוצרים אצלי דחיה.
חלק מהדברים שאפשר לתקן, אמרתי לה, והיא ניסתה לסדר את זה. וחלק היא גם הצליחה. אבל יש דברים שאי אפשר לתקן, וזה מפריע לי מאוד. זה גורם לי שלא לאהוב אותה, והיא מרגישה את זה.
ואם תשאל – למה התחתנתי איתה בכלל, אז התשובה היא שהכריחו אותי. המשפחה שלי לא הותירו לי ברירה.
אנחנו נפגשנו, לא הרגשתי שום חיבור, והדברים הנ"ל הפריעו לי, אמרתי אותם למי שעסק בשידוכין שלי והוא אמר שלא נורא וזה יסתדר אחר כך.
וזה לא מסתדר!
אנחנו כבר נשואים כמה שנים, ויש כל הזמן תקלות, ומריבות, וקשיים. לי נראה שהרבה מאוד זה על הרקע הנ"ל.
האם יש פיתרון למצב שלנו?
ואולי הברירה היחידה זה להיפרד?
והתשובה:
לפני שאענה, אדגיש:
הפיתרון של 'להיפרד', לעולם לא יידון במסגרת זו. אנחנו עוסקים בבניה, בשלום. ולא בשום דבר אחר.
ולפי מה שקיבלתי מרבותי, שום יועץ לא יכול להמליץ על גירושין. זה מחוץ לתחום שלו.
הכרתי פעם מקרה קשה מאוד, כזה שהמחשבה על גירושין היתה מתבקשת ממש. יותר מכל המקרים האחרים שהכרתי.
היה יועץ כלשהו (שהוא עצמו ת"ח), שהמליץ להם על גירושין.
וכשהבאתי את הדברים לפני ר' אריה פינקל זצוק"ל, הוא התבטא במילים חריפות מאוד כנגד היועץ ההוא.
בקיצור, זה לא התחום של כל יועץ שהוא.
מי שכן יכול להמליץ על כך – אלו גדולי ישראל. הם יודעים את המשקל האמיתי של הדברים.
ועוד נקודה חשובה מאוד:
– אנחנו לעולם לא 'דוחפים' להתחתן!
ההחלטה האם להינשא – היא אך ורק של אלו הנישאים. לא של המשפחה, לא של החברים, ולא של אף אדם אחר.
אפשר לעזור להם לנתח את מה שהם רואים, את מה שהם מרגישים. לא יותר מזה.
וכשחושבים שיש משהו שהוא 'יסתדר אחר כך', אז הרי לנו התוצאה.
כשיש ספק, אז הולכים לאדם גדול. או ליועץ המנוסה מאוד בתחום הספציפי הזה.
אגב, לפעמים קורה שתחושת הדחיה או חוסר הרצון הם בגלל משהו חיצוני שנראה לנו מאוד זניח; אבל הוא לא הדבר האמיתי. הלב מרגיש משהו, והוא לא יודע להגדיר, אז הוא 'נתפס' על הנקודה הזו. והאמת היא שמשהו פנימי מונע ממנו לומר 'כן'.
– צריך להתחשב בקול הפנימי הזה.
וכעת. לאחר מעשה, כשזה המצב.
– האם אין לנו פיתרון?
אז – לא. יש פיתרון.
היו פעם זוג שפנו אלי לייעוץ, והסיפור של הבעל היה מאוד דומה. הכריחו אותו, והוא לא הרגיש שום חיבור, והיו דברים חיצוניים שהפריעו לו מאוד.
עבדנו ביחד תקופה לא קצרה, ואז הגיע הרגע שציפיתי לו.
ביום אחד הוא מתקשר אלי, ואומר לי בהתלהבות – הכל שטויות. העיקר זה שיהיה חיבור, שתהיה שפה משותפת, שנדאג אחד לשני. כל השאר אלו דברים שוליים ולא חשובים באמת.
– והוא צודק!
יש דרכים לבנות אהבה. דרכים ש'עוקפות' את כל הדחיות למיניהן.
נציע כאן דרך אחת כזו.
זה מתחלק לשלשה שלבים:
א. ערוך לעצמך רשימה מסודרת של הדברים הללו, כל מה שדוחה אותך.
ב. קבע לעצמך זמן, פעם בשבוע, חמש דקות, בהן אתה קורא את הרשימה הנ"ל.
ולאחר הקריאה הזו, השתדל שלא לחשוב על כך – עד לפעם הבאה. בעוד שבוע.
וכשהמחשבות הללו מגיעות אליך בזמן אחר, נסה לדחות אותן לזמנן הקבוע. אמור לעצמך – יש לי זמן מוגדר לחשוב על זה. עכשיו אחשוב על משהו אחר.
ג. ערוך רשימה של הדברים הטובים שיש באשתך.
כדאי לעשות את זה פעם ביום, באופן הבא:
1. שני דברים טובים שיש באשתי.
2. מה היה המצב שלי לולא היו בה הדברים הטובים הנ"ל.
3. מה התועלת שיש לי מהדברים הנ"ל.
ועוד 'טיפ' קטן, שתועלתו מרובה מאוד:
חשוב מה אשתך רוצה, מה יעשה לה טוב, ותאחל לה את זה. מעומק הלב. היא לא צריכה לשמוע בדוקא, אתה יכול לעשות את זה בינך לבין עצמך.
נסה גם להתפלל על זה.
אם תתמיד בדברים הנ"ל, אתה תחוש שינוי תוך תקופה קצרה. בעזרת ה' יתברך.
בהצלחה רבה!
