השאלה:
אנחנו נשואים בערך שנתיים.
יש דברים שקשה לי לשתף בהם את אשתי.
אביא כאן דוגמא מהזמן האחרון.
קבעתי חברותא עם אברך תלמיד חכם, המשמש במשרה תורנית. הוא בחר דוקא בי, כי הוא חושב שתהיה לו תועלת מהחברותא. קשה לי לדבר על עצמי, אבל ידוע לי שזו הסיבה. אני לומד טוב ברוך ה'.
והעובדה הזו, מלחיצה אותי. אני צריך לעמוד ב'תקן'. להיות באמת טוב.
אני מכיר את הלחץ הזה שלי. הוא היה בזמן שנישאתי, ונמשך גם לאחר מכן. הוא מלווה אותי בכל פעם שאני עושה משהו משמעותי.
פעם הייתי משתף את אבי בתחושות שלי, אבל מאז שנישאתי – אני לא עושה את זה. הרי 'צריך לשתף רק את האשה'.
ובסופו של דבר – גם אותה אני לא משתף. אני חושש שהיא לא תעריך אותי, ושהיא לא תראה בי 'גבר'.
אני גם חושש מהמקום הזה שהיא 'תנחם' אותי, שהיא תהיה קצת 'אמא' שלי.
האם אני עושה נכון? או שאולי אני כן צריך לשתף אותה?
והתשובה:
שאלה יפה.
– היא יפה – מכיון שיש לך את הרגשות הנכונים. אתה יודע שאשתך זקוקה למשענת, וזה התפקיד שלך. ואתה צריך להיות 'גבר' כהגדרתך.
הרגשות הללו קצת חסרים היום.
בבתים רבים האשה מחזיקה בפועל את הבית כולו. גם בפרנסה, וגם בעבודות הבית. והבעל צריך לחפש את המקום בו הוא נותן לה משענת.
ולא כולם באמת מחפשים את המקום הזה.
וצריך לחפש. ולמצוא. ולהעניק את המשענת הזו כראוי.
יש הרבה מה להאריך בענין הזה, אבל לא זו השאלה שלך. אתה כבר שם.
לגבי הלחץ שלך, בקצרה:
מצד אחד, הוא לא משתק אותך. אתה עושה את מה שצריך, ולא נרתע. אתה באמת 'גבר'.
אבל מצד שני, יתכן שאפשר למצוא דרך להחליש את הלחץ. כדאי לבדוק את זה.
כעת אשאל אותך:
– מדוע באמת אינך משתף את אביך?
הקשר עם ההורים לא אמור להיקטע כשנישאים. להיפך.
אנחנו לומדים מהם הרבה. וממשיכים ללמוד. וגם עצם הקשר, הוא מצות 'כיבוד אב ואם'.
– והמצוה הזו, ביחוד, כשעושים אותה כמו שצריך – דוקא מחזקת את שלום הבית. ומעצימה את הקשר.
כך קיבלתי מרבותי. וכך גם מלמד הנסיון.
– כשעושים את זה נכון – זה רק מוסיף לקשר.
אז – אתה יכול לשתף את אביך. ולקבל ממנו את חכמת החיים שלו. זה יעשה לך רק טוב.
ולגבי השיתוף עם אשתך.
מצד אחד, אתה באמת צריך להיות ה'משענת'.
ומשענת שנלחצת מכל דבר, היא לא באמת משענת. היא לא סלע יצוק, איתן, שיכול להחזיק את האשה בסערות שלה, ברגשות שלה. לתת לה תמיכה אמיתית.
אבל אתה לא נלחץ 'מכל דבר'.
וחוץ מזה, אתה פועל. זה לא משתק אותך.
ועצם זה שאדם נלחץ לפעמים – זה אנושי לגמרי.
אשה אינה רוצה בעל שיהיה תמיד תמיד חזק, ושהכל 'קל' לו, מישהו שהוא בעצם – לא אנושי.
– ובפרט לא מישהו ש'משחק' כתמיד חזק, ושהכל קל לו, בשעה שזה לא אמיתי.
רוב הסיכויים, שאשתך הרגישה את הלחץ שלך. בדרך כלל אי אפשר להסתיר את זה.
אז מה צריך לעשות בפועל.
האווירה הכללית בבית שלך צריכה להיות – שאתה החזק. ושאתה המשענת.
– ושאתה זה ש'מנחם' אותה.
והאווירה הזו נקבעת על פי שני דברים.
האחד – הרוב.
– רוב הזמן צריך להיות כך, שאתה ה'בעל'. והגבר. והמוביל. וה'מנחם'.
ובחלק קטן מהזמן, יכול להיות גם הפוך. זה בסדר.
והשני – צורת השיתוף.
אפשר לשתף כמו 'מסכן', ואפשר לשתף כמו 'גבר'.
קשה להדגים כאן. זה תלוי לא רק במילים, אלא גם ב'נימה' שלהם, ובשפת הגוף.
אפשר לומר 'אני לחוץ, ולא יודע מה לעשות'.
– ואפשר לומר – 'אני מרגיש לחץ, אבל אני ברוך ה' מתמודד איתו'.
אני ממליץ לך לעמוד מול המראה, ולבדוק איך זה נראה. האם אתה מספר על הלחץ כמו מישהו חלש, או כמו אדם שיודע להתמודד ולנצח.
אם תעשה כך, אין שום בעיה לשתף את אשתך.
ועוד נקודה, בקצרה.
עצם ה'סוד' שאתה מסתיר, לוקח ממך אנרגיה.
אני משער שיש לך גם תחושה קלה של פירוד ביניכם. הלא יש מקומות שלך שבהם אתם לא 'ביחד'.
וזה לא דבר חיובי.
ולכן – כדאי לשתף; אבל שזה יהיה באופן שכתבנו לעיל.
בהצלחה רבה!
