השאלה:
שלום וברכה
בשבוע האחרון היה ויכוח עז ביני לבין בעלי. אני רציתי ללכת לבית הורי לשבת. היה שם אירוע משפחתי מורחב, ולא רציתי להפסיד אותו.
בעלי לא הסכים. הוא טען שלא טוב לו אצל הורי, לא מקבלים אותו שם, פוגעים בו. הוא צודק – חלקית. זה קרה פעמים ספורות.
והוא הוסיף, שאם אני הייתי מסכימה ללכת לבית הוריו, גם הוא היה מתאמץ ומוותר.
מזה הבנתי שהכל זה נטו – האגו שלו.
בית הוריו אינו בית חרדי כמו הבית שאני גדלתי בו. השפה שם מאוד נמוכה.
היחס אלי שם הוא גרוע. אני הרגשתי שם במשך שנים דחויה.
וחוץ מזה, יש שם דרישות מכולן, גם ממני, בצורה שאני לא מרגישה שם כמו אשתו של בעלי אלא כמו עובדת בשכר.
אציין, ששנינו תמיד משתדלים להגן על השני בבית בו אנחנו נמצאים, אבל לא תמיד זה מצליח לנו.
לדעתי הקושי שלי הוא הרבה יותר גדול, בצורה משמעותית. ההשוואה שהוא עושה – אינה נכונה.
מה אפשר לעשות.
והתשובה:
השאלה הספציפית הזו – אינה נקודת הבעיה האמיתית שלכם.
את רוצה את הבית שלך. והוא רוצה את הבית שלו. ולך זה קשה יותר. והוא לא רוצה להתאמץ.
רצונות סותרים, יש בכל בית.
– ואין מנוס מזה.
בבית שלכם דרים שני אנשים. והם שונים לחלוטין זה מזה. גדלו בבתים אחרים, יש להם אופי שונה, שאיפות שונות, ורגשות אחרים לגמרי.
ומה שהכי שונה כאן, זה עצם זה שאת אשה – והוא איש.
וזה יסוד עיקרי, אולי הכי עיקרי שיש, בחיי הנישואין.
אנחנו רגילים להסתכל על השני מתוך המשקפים שלי. כך זה ב'אוטומט'.
למשל:
– אם אני הייתי במקומו בבית הורי – לא הייתי מרגישה כל כך גרוע.
השבוע עמלתי להסביר לאשה, שיש הבדל בסיסי בינה לבין בעלה.
– והוא – התפקוד בזמן עייפות.
הטענה שלה היתה בערך כך:
לפעמים אני עייפה מאוד. זה מגיע למצב שאני נרדמת בעמידה. אבל אני יודעת שיש לי את מטלות הבית, ואם אני לא אעשה אותן – אף אחד לא יעשה, אז אני שותה קפה חזק – ומתפקדת.
בעלי גם עייף. אבל הוא לא מתפקד; הוא פשוט מתמוטט ונרדם.
– מדוע הוא לא מתאמץ עבורי – כמו שאני מתאמצת עבורו?
אז מה שניסיתי להסביר לה (לאחר ההקשבה וההבנה למצבה), זה שיש כאן שני נושאים שונים. האחד – רמת העייפות; והשני, הכח לתפקד בעייפות.
יש אנשים שגם כשהם עייפים מאוד – הם מתפקדים. ויש כאלו, שהעייפות 'מקריסה' אותם. ו'כשם שפרצופיהם שונים' וכו'.
– אי אפשר לדרוש מהשני את מה שאני דורש מעצמי.
היה קשה לה מאוד להבין את זה.
וכך גם כולנו!
קשה לנו להבין שיש מישהו שונה ממני. מישהו שמרגיש דברים אחרת לגמרי ממני.
וההבנה הזו – היא קריטית לחיי נישואין תקינים, לשלום בית בסיסי.
ולגבי השבת.
אני לא בטוח שאת יכולה להבין את עוצמת הקושי של בעלך, ולמדוד 'למי יותר קשה'.
להיפך.
– אני כמעט בטוח – שלא.
כי כשיש לאדם קושי אישי, הראיה הסובייקטיבית הנ"ל – מתעצמת.
– קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, להבין את רצונו של השני – כשאני רוצה משהו אחר לגמרי.
אז מה עושים.
אנחנו צריכים להגיע למצב כזה, שהרצון של השני 'בוער' לי – לפחות כמו הרצון שלי.
– עליכם להגיע למצב – שכל אחד רוצה ללכת לבית הורי השני, לפחות כמו שהשני רוצה את זה.
ומדוע?
– כי השני רוצה!
והרצון שלו – חזק אצלך. 'יושב' לך על הלב.
עד כאן היעד. המטרה.
– זו אינה דרך עבודה. אי אפשר פשוט 'לרצות'. זה לא הולך.
אז מה כן אפשר לעשות?
– לחזק – ולהעצים – את הקשר. את האהבה.
ובלי זה, אי אפשר להתמודד עם הרצונות הסותרים. זה לא ילך.
וכיצד מחזקים את הקשר?
יש הרבה נקודות בזה, ואין אפשרות לפרט כאן את הכל.
אציין כאן נקודה אחת יסודית, שבלעדיה קשה מאוד – עד בלתי אפשרי – לנהל בית.
יש צמד מילים, שכשאני אומר אותו לאנשים – התגובה היא:
– אה, זה…
או:
– את זה אני יודע. כולם יודעים.
וזו הבעיה. 'כולם יודעים'.
האמת היא – שלא כולם יודעים. גם אם המילים עצמם מוכרות וידועות, המשמעות שלהן – בכלל לא ידועה.
והמילים הללו הן:
– הכרת הטוב.
כולם מכירים, נכון?…
– ממש לא.
הכרת הטוב, זה לא 'להגיד תודה'.
הכרת הטוב זה – לעשות 'היכרות' עם הטוב.
– עם ה'טוב'. עדין לא עם ה'מיטיב'.
על מה מדובר?
– על זה שאנחנו לא יודעים ליהנות כמו שצריך.
יש צלחת מלאה כל טוב לפנינו. ואנחנו אוכלים ונהנים. אבל תוך כדי אכילה אנחנו קוראים עיתון, מדברים, או שומעים משהו.
– אנחנו לא 'מכירים' את ה'טוב'.
ומה שצריך לעשות, זה להכיר.
– להתמקד בטעם. במרקם. בתחושה. להרגיש את זה לאט. לא 'לחטוף'.
ורק לאחר מכן, לאחר שההנאה הזו 'תפסה' אותנו, עלינו לחשוב – מי הביא לנו את זה. ועד כמה הוא טרח כדי שזה יהיה לפנינו.
חשוב מאוד לא לדלג על שלבים, ולא לעשות את זה 'מהר'.
כצעד ראשון, כדאי לעשות את זה רק לרגעים ספורים. אי אפשר לשנות הרגלים בבת אחת.
וכשעושים את זה, פעם ועוד פעם, מתחילים להרגיש קשר אחר לגמרי.
וגם מתחילים להרגיש – שאני ממש רוצה למלא את רצונותיו של השני. גם במחיר הרצונות שלי.
– זה עובד היטב. כדאי לנסות.
וכך הויכוחים על שבת בבית ההורים, וגם כל ויכוח אחר – הופכים למשהו הרבה יותר נינוח, רגוע, ומלא ברצון טוב.
בהצלחה רבה!
