השאלה:

אני אדם מאוד שכלי.

למשל, כשקורה לי משהו, אין לי צורך לשתף אחרים. טוב לי עם עצמי, והכל בסדר. יש לי חברים; אבל אני לא תלוי בהם.

איני יודע אם יש לי איזו חסימה ברגש, או שפשוט אני הרבה פחות רגשי מאחרים.

אני לא מרגיש שיש בזה משהו בעייתי עבורי עצמי. טוב לי ככה. אבל לאשתי זה מאוד מפריע. היא אומרת שאני לא אוהב אותה.

האם זה נכון? לדעתי לא, כי אני מצידי עוזר לה הרבה מאוד. הבית 'מתקתק' – בגללי, אני מבשל לשבת, מנקה, מסדר. אני הרבה יותר פרקטי, ואין לי בעיה לעשות הכל. אני באמת רוצה שיהיה לה טוב.

אני גם דואג לה ו'עוטף' אותה בכל נושא אחר. לא רק בעזרה בבית.

אני מרגיש שבזה אני מבטא את היחס שלי כלפיה, את הרגשות שלי.

לה זה לא מספיק, ואני לא יודע מה לעשות.

והתשובה:

אתה מציין שאתה 'שכלי'. ואולי יש לך חסימה ברגש.

– על זה אין אפשרות לענות במסגרת הגליון שלנו. אתה יכול לפנות ליועץ שישוחח איתך ויבדוק את הדברים.

אבל בשאלה שלך יש עוד כמה נקודות חשובות.

למשל – שאתה 'מתקתק'. ו'פרקטי'. ומבשל ומסדר ומנקה.

זה מאוד נוח לאשתך. אתה מסדר ומארגן, והיא יכולה לנוח. בפרט שאתה עושה את זה טוב יותר ממנה.

אבל מצד שני, זה פוגע בה מאוד. אפילו אם היא לא אומרת את זה בפירוש.

המקום של האשה – זה הבית. הבישולים, ההכנות, הנקיונות. הבעל יכול וצריך לעזור; אבל האחריות היא שלה.

ואם היא לא עושה את זה, זה חסר לה מאוד.

ובפרט באופן שזה ברור בבית – ש'אבא עושה את זה יותר טוב'.

מקום ההצלחה והסיפוק של האשה, באופן טבעי, זה הבעל, הילדים, והבית.

ואם אחד מהם לא 'שלה', חסר לה בתחושת הסיפוק הטבעית, בשמחה הטבעית, ובשלוות הנפש.

ולחוסר הזה – יש השלכות. בכמה רבדים.

לפעמים התחושה של 'אתה לא אוהב אותי', מגיעה גם – מההרגשה הכללית שהיא לא טובה, לא מוצלחת.

אפשר לעזור הרבה. למשל, בבישול – הבעל יכול לקלף, לחתוך, לשטוף כלים, לארגן. אבל הכנת האוכל עצמו, והבישול, הם שלה.

וגם, עצם האחריות על הבית – צריכה להיות שלה.

– הבעל – 'עוזר'. זה בגדר 'עזרה', למי שאחראית. הוא לא זה ש'עושה'.

עליך למצוא את הדרך להדגיש לה שהיא טובה. שהיא מבשלת טוב. שהיא מוצלחת בכל ענייני הבית.

ואיכשהו, בהדרגה ובעדינות, להעביר אליה את המושכות בכל הדברים הללו.

זה לא בפעם אחת. וזה חייב להיות בעדינות מירבית, לא 'לזרוק' עליה את העבודות. ויתכן שכדאי לך לקבל הדרכה לזה.

ולשאלה עצמה.

– 'לה זה לא מספיק'.

נשאל:

– איך מבטאים יחס רגשי (אהבה)?

התשובה היא – שאין תשובה אחידה.

לכל אחד יש את השפה שלו.

אם אתה, השואל, תשאל את עצמך שאלה כזו:

– אם מישהו רוצה לבטא שיש לו יחס רגשי כלפי – איך הוא יעשה את זה?

לדעתי, התשובה שלך תהיה – שהוא יעזור לי הרבה. מעבר לרגיל.

ומאחר וכך אתה מפרש יחס רגשי, אז זה מה שאתה נותן לאשתך.

במנטליות שלך, עזרה – שווה אהבה.

ומדוע זה 'לא מספיק' לה?

– כי היא מפרשת יחס רגשי – באופנים אחרים.

ומאחר ונתחייבת ב'אוהבה יותר מגופו', אתה צריך לבטא את היחס – בשפה שלה. שהיא תרגיש את זה.

וכיצד תדע את השפה שלה?

– אני מאמין שחלק מזה אתה כבר יודע.

אתה יודע – על מה היא באה בטענות. למשל, שאתה 'לא מדבר' איתה. ולא מקשיב לה. ואין לכם זמן שהוא נטו 'ביחד'.

בדרך כלל אלו הטענות, ואלו באמת הצרכים שלה. כך מבטאים אליה את היחס הרגשי שהיא זקוקה לו.

אגב, צריך באמת זמן איכות כזה – שיהיה 'נטו' ביחד.

דהיינו – בלי ילדים ברקע; לא 'תוך כדי' שטיפת כלים וכו'; בלי טלפונים ניידים פעילים; ולפעמים אפילו לא תוך כדי הארוחה.

ההמלצה שלי היא – שתעשו את זה באופן מסודר.

תציע לה, שכל אחד מכם יכתוב שתי רשימות.

האחת – כיצד הוא מבטא יחס רגשי לשני.

והשניה – כיצד הוא היה רוצה שהשני יבטא את היחס הרגשי שלו אליו.

הרי כל אחד מכם רוצה לעשות טוב לשני.

– אז שכל אחד יכתוב לשני – איך הוא יכול לבטא כלפיו את ה'טוב' הזה.

וכשהרשימות יהיו מוכנות, החליפו ביניכם את הדפים.

– קראו אותם היטב, ושמרו אותם. הדפים הללו יהיו ה'מדריך' שלכם.

ואפשר גם מידי פעם לבקש מהשני את הדף, ולשנות שם משהו. לדייק משהו. למחוק משהו. לכתוב משהו חדש.

– אלו דברים שעשויים להשתנות. אנחנו בני אדם, והרגש שלנו הוא מאוד דינמי.

בהצלחה רבה!