השאלה:
אנחנו נשואים כעשר שנים.
ולדעתי, אנחנו לא מתאימים בכלל.
אציג כאן מקרה שהיה, כזה שילמד על ההתנהלות הקבועה בבית שלנו.
אשתי שמעה ממך, שכדאי שיהיו בבית זמנים מיוחדים בהם כל אחד מספר מה הוא מרגיש, ומה הוא רוצה שיהיה, והשני צריך לשמוע אותו, להיות 'איתו', אבל הוא לא חייב לבצע.
החלטנו שנבצע את זה, אבל לא קבענו זמן.
ובערב אחד, כשאני רציתי לצאת מהבית לסידורים שלי (והיא ידעה את זה), היא פנתה אלי ואמרה – בוא נעשה את זה עכשיו.
זה לא היה לי מתאים, וגם לא מתוכנן, אבל חששתי שהיא תיעלב אם אסרב, ו'זרמתי' איתה.
דיברתי, והיא הקשיבה, אבל לא הרגשתי עם זה טוב.
ולאחר שסיימתי, אמרתי שוב שאני רוצה לצאת. היא הסכימה, אבל לאחר שתי דקות היא ביקשה ממני שאישאר. ושנעשה את הצד השני, שהיא תדבר ואני אקשיב.
אני לא רציתי. ביקשתי שוב לצאת. והיא לא הבינה אותי. זה מאוד הפריע לי.
ההרגשה שלי היא – שהיא לא 'רואה' אותי. ואת הצרכים שלי.
כך זה בסיפור הזה, וכך זה בעוד הרבה מקרים. אני צריך משהו, וחייב לוותר – כי היא רוצה כעת משהו אחר. וזה גם חייב להיות מיד, כי הרי היא רוצה. ואני 'זורם', כי אין לי ברירה.
אשמח להכוונה.
והתשובה:
אתה מציג מקרה, ופרשנות.
בתחושה שלך, היא 'לא נתנה' לך לצאת. והיא 'לא רואה' אותך.
והמקרה שהיה – מצדיק את הפרשנות הזו. הרי היא ידעה שאתה רוצה לצאת, ובכל זאת רצתה לשוחח.
וגם לאחר מכן, כשהיא שמעה בבירור שאתה רוצה לצאת – היא ביקשה להמשיך את השיחה.
– והמסקנה – היא 'לא רואה' אותך.
נתבונן.
כשהיא פנתה אליך וביקשה לדבר. זו לא היתה 'פקודה', אלא סוג של בקשה.
– מדוע לא רצית לעשות את זה אז?
לפי הבנתי (ואני מכיר את הזוג המדובר), היא הרבה יותר אימפולסיבית ממך. אתה צריך לדעת מראש, להיות מוכן, ובלי זה – אתה לא 'שם'.
והיא – כאן ועכשיו. והרגע.
ומה שעובר לך בראש, זה שאיך תגיד לה שלא עכשיו, היא תיעלב מזה. ושאולי זה כן יתאים לך עכשיו. ונעשה את זה מהר ונצא.
ויש כאן שתי בעיות.
האחת – אתה לא מספיק מכיר את עצמך בנקודה הזו.
– הרי זה לא מתאים לך ככה. אתה צריך להתכונן. אז זה לא יכול 'פתאום' להתאים. זה האופי שלך, ואף אחד לא הולך לשנות לך אותו.
ורק לאחר מכן, כשזה ממשיך – זה 'עולה' לך. ואז אתה מבין את עצמך למפרע, שזה לא היה לך טוב. ואתה נפגע – בלי שאתה עצמך ידעת שזה אכן יפגע בך.
והבעיה השניה היא, שאתה חושש ממנה. 'היא תיעלב'.
– והפרשנות שלך היא – 'היא לא רואה אותי'.
נעצור לרגע, וננסה להסביר מה 'עבר לה בראש'.
היא ידעה שאתה רוצה לצאת. אבל היא ניסתה לשנות לך את התוכניות. לראות אם אתה מסכים לזה.
ואתה – הסכמת!
– כך זה בחוויה שלה. היא לא יודעת על ההתלבטות, והקושי, היא רק יודעת – שאתה רוצה לדבר איתה.
והתחושה שלה – איזה יופי! אפשר לעשות כאן כעת משהו מקרב. הרי הוא מסכים. ורוצה. נפלא.
ואז היא מקשיבה. ואתה מדבר. אידיליה של ממש.
ופתאום אתה 'מתהפך'. אתה רוצה לצאת.
והיא – מה קרה לו? הרי הוא רוצה לדבר, והתקרבנו כל כך, והיה לנו טוב?
ובכל זאת, היא אומרת – בסדר. אני לא מבינה, אבל זה מה שהוא רוצה. אז בסדר.
אבל אני אנסה שוב, אולי הוא ירצה להמשיך את המהלך.
– והיא מבקשת. בעדינות. ואתה שוב מסכים.
היא מרגישה את עצמה כאשה טובה, שרוצה לעשות טוב לחיי הנישואין שלה עם בעלה. והיא גם מצליחה, עד שמשהו פתאום 'תוקע את הגלגלים' – והיא לא מבינה מהו.
– נסה להמחיש לעצמך את המחשבות הללו שלה. כך תבין – שהיא לא 'נגדך', אלא בעדך.
ועתה נשוב לבעיות שהזכרנו.
אז לגבי הבעיה הראשונה, כעת אתה יודע – שלא מתאים לך משהו פתאומי. אתה צריך להתכונן. לדעת מראש.
– הידיעה הזו עצמה, פותרת חלק מהבעיה.
וכשזה ברור לך, אז אפשר לפתור גם את הבעיה השניה.
והפיתרון הוא כמו תמיד:
– לדבר על זה.
תכנן שיחה עם אשתך.
ובשיחה הזו תסביר לה שאתה מאוד מעריך את זה שהיא רוצה לקרב ביניכם. היוזמה שלה לשוחח על מה שמפריע, היא טובה מאוד. ויישר כח.
הבעיה היא, שאתה – באופי שלך – צריך להתכונן לדברים. קשה לך לעשות משהו ב'כאן ועכשיו'.
ושוב – אתה מעריך אותה! וכל הכבוד!
– ובאמת צריך וחשוב לעשות את זה!
אבל – אתה צריך את התכנון. ואת הסדר. אחרת אתה לא חווה את זה נכון. וזה לא עוזר לך בכלל.
אז כדאי שנמצא זמן לזה, נתכנן – ונבצע.
אם תדבר כך – היא לא תיפגע.
ואם תתרגל לעשות את האמור, ולא רק במקרה הספציפי הזה, תגלה שאתם כן מתאימים. ושהמבט שלך עליה יכול להשתנות מהקצה אל הקצה.
בהצלחה רבה!
