השאלה:
אשתי לא מקבלת ממני.
מה שאני אומר, לא נחשב בעיניה. היא תמיד חולקת עלי, ה'מושכל ראשון' שלה – הוא ההיפך מדעתי.
רק אם אביא ראיות חותכות, והכי טוב – שאביא ראיה שיש רב שאמר כך, יתכן שהיא תקבל.
זה פוגע בי מאוד!
יש משהו לעשות בענין?
והתשובה:
מדוע אשה לא מעוניינת לקבל מבעלה?
השאלה הזו – ראויה לבירור.
כי אשה, במהותה, אינה רוצה שבעלה יהיה 'תחתיה'. היא לא מחפשת 'לנצח', להוביל, לכבוש.
מידת ה'נצח' שייכת לצד הגברי. האיש מנצח, כובש. מוביל קדימה אל היעד.
וכשהאשה 'מנצחת', או מנסה 'לכבוש' את בעלה, זה לא טבעי.
וכשהיא לא מקבלת את דעתו אף פעם – זה סוג של 'כיבוש', של 'נצח'. היא 'מתנצחת' איתו, מתריסה כנגדו.
בשנות עבודתי עם זוגות נתקלתי פעמים רבות באשה ש'התלבשה' במידת ה'נצח'. למשל – שהיא מנסה להוביל את בעלה. ותמיד כש'חפרנו' ביחד, הבנו – שלא זה מה שהיא מחפשת. היא לא רוצה להיות 'מעליו'.
[אלא אם כן היא באה מתוך 'השקפה' כזו. וגם אז, לא זה רצונה האמיתי, הטבעי.]
אשה רוצה שבעלה יוביל את הבית. שהוא זה שיכבוש ויפרוץ קדימה, ושהיא תהיה לצידו בכל מה שיעשה.
– כך טבעה!
וכשזה לא קורה, זה אומר שמשהו חסר לה.
כדי להיות באמת 'לצידו', עליה להיות בטוחה שם. רגועה. מסופקת. אם היא מרגישה חוסר ביטחון, היא לא תוכל להיות שם.
– היא תחפש 'מקום' אחר.
ויכול להיות – שזה יהיה 'מעליו'.
ויש לזה כמה גורמים אפשריים.
לפעמים זו באמת בעיה של אמון. הבעל לא אומר לה תמיד את האמת, או מסתיר ממנה דברים.
ומנסיון, עדיף תמיד לספר. גם אם זה מאוד קשה. גם אם האשה לא תדע את האמת, היא תרגיש שהוא מסתיר ממנה.
– זו חוויה. לא משהו במודע. יתכן שהיא תצהיר מפורשות שהוא לא מסתיר ממנה כלום, ובכל זאת היא חווה – חוסר אמון.
זה פוגע בתחושת הביטחון שלה. היא לא מסוגלת להיות 'איתו'.
ולפעמים היא מרגישה שהוא לא 'מכבדה יותר מגופו'. דהיינו – היא לא הדבר החשוב ביותר אצלו.
אשה צריכה להרגיש שהיא הדבר הראשון במעלה אצל בעלה. זה תמיד צריך להיות ב'אווירה' של הבית.
יש הרבה דברים שאפשר – וצריך – לעשות, כדי לחזק את התחושה הזו.
למשל:
חפש מה היא אוהבת, ממה היא נהנית, ומה חשוב לה. השקע מאמץ מיוחד בחיפוש הזה. ואז ציין לעצמך את הדברים הללו, ועשה הכל כדי לספק אותה בהם.
עליה להרגיש שהכי נעים לך בחברתה. למשל, כשאתה רוצה ליהנות ממשהו, 'להשתחרר' – עשה את זה רק איתה.
כשהיא נכנסת הביתה, עזוב את הכל – וקבל את פניה; ולהיפך, כשאתה מגיע – גש אליה לפני הכל.
כשיש לה משהו להגיד לך, פנה אליה לגמרי. בכל מאודך. הקשב, והבע התעניינות עמוקה בדבריה.
לאחר שהיא סיימה לדבר, סכם את מה שהיא אמרה. ושאל – לזה התכוונת?
וכמובן – אל תתנגד למה שהיא אומרת. היא חווה את זה כהתנגדות לעצם האישיות שלה. חפש על מה אתה יכול להסכים, ועשה את זה במודגש. עם ראיות לדבריה.
מצא כיצד להחמיא לה על דעתה. אל תאמר 'נכון' אם זה לא באמת נכון לדעתך; אמור רק – מענין, יצירתי, חכם, וכדו'.
וכשאתה רוצה לעשות אחרת מדבריה, אז לאחר ההקשבה, והסיכום, וההסכמה למה שכן נכון, אמור – אולי יש גם משהו שאפשר להוסיף, ואז 'תוסיף' בעדינות.
– כל הדברים הללו – הם מחיובי הבית. זה 'מכבדה יותר מגופו'. זה מה שמכבד אותה באמת. וזה גם חסד אמיתי, כי אתה היחיד שיכול לתת לה את התחושות הללו, את השמחה הזו, את הביטחון הזה.
ומי שמשקיע בזה, רואה תוצאות מבורכות מאוד. בכל המישורים. בכל רובדי הקשר. האשה תקבל רצון עז להיטיב לבעלה, להיות לצידו, ולהסכים איתו בכל אשר יפנה.
יש פעמים, שהסיבה לחוסר הביטחון היא – שהבעל לא מוביל. הוא לא צועד קדימה, לא כובש. הוא לא מוציא לפועל את מידת ה'נצח' שלו.
הבעל צריך להוביל את הבית. להעניק תחושת ביטחון, תחושת 'משענת'. תחושה, שלצידו – יהיה לה באמת 'בטוח'.
תחושה – שאיכפת לו ממנה, שהוא ידאג לה תמיד, ושהיא יכולה לסמוך עליו לגמרי.
ואז, באופן טבעי, האשה תלך איתו. 'לצידו'.
לפעמים קורה, שהבעל באמת חושש מאשתו. מהתגובות שלה. מהציניות, מההובלה שלה.
וכאן זו עבודה של האשה על עצמה.
אם בעלך לא מוביל, לא 'גבר', אל תעשי את זה במקומו. וגם אל תפגעי בו.
– זה רק יזיק לך. ולו. ולקשר שביניכם.
תני לו הרגשה – שאת בוטחת בו לגמרי. ואל תקחי את המקום שלו, עדיף שהדברים לא ייעשו בכלל, מאשר שהם ייעשו על ידך במקומו.
– זה חשבון כספי פשוט:
אם הוא לא מנהל את חשבון הבנק, למשל, אז כמה אתם יכולים להפסיד מזה?
ומצד שני, אם את תתפסי את המקום שלו, ושלום הבית שלכם ייפגם – אז כמה יעלה ייעוץ נישואין?..
– 'הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה'.
ובפרט, שאם באמת לא תובילי, וגם לא תנסי 'להוביל' אותו להוביל – אז באופן טבעי הוא יקבל את הביטחון, ויוביל.
עצם זה שאת משדרת שאת סומכת עליו, זה מה שיכול לתת לו באמת ביטחון להוביל, לעשות, להיות 'גבר'.
בהצלחה רבה!
