השאלה:
יש לי קושי לישון, ולפעמים אני צריך לקחת גלולה לשם כך.
והשאלה שלי היא – האם אני צריך לספר את זה לאשתי?
ובכלל, האם צריך לספר דברים מעין אלו לבן הזוג, ובפרט לאשה, אולי זה לא טוב שהיא תשמע את החולשות שלי.
והתשובה:
שאלה נכונה.
זה רגש גברי טבעי, שהאשה לא תדע את החולשות. וזה רגש נכון ביסודו.
מדוע זה נכון?
– כי הבעל צריך להיות ה'גבר' בבית. המשענת. הסלע היציב. זה מה שהאשה צריכה, וזה מה שצריך כדי שיהיה ביניהם שלום בית.
זה המקום ממנו מגיעה השאלה.
והיום, זה לא כל כך פשוט.
היו אצלי זוג בייעוץ, שהבעל היה אומר לאשתו שהוא חושש ממנה, מהתגובות שלה, מההתנהגות שלה כלפיו.
אני אמרתי לו, בפניה, שלא יספר לה את זה. שיסתיר. היא מצידה הסכימה עם דברי.
ואז הוא פנה אליה ושאל – האם את רוצה שאני אסתיר ממך את התחושות הללו שלי?
והיא ענתה – כן! ודאי!
– אני לא רוצה לדעת מזה. בכל פעם שאתה אומר לי את זה – זה עושה לי הרגשה רעה מאוד.
אפשר, וגם צריך, לדבר על מה שמפריע לי. על התגובות שעושים לי 'הרגשה לא נעימה'. אבל לא אומרים אף פעם את המילים 'אני מפחד ממך'. זה מעמיד אותו במקום לא נכון מולה. הוא לא ה'גבר' בבית.
זו לא באמת הסתרה. אנחנו לא מסתירים דברים. זה רק להשתמש במילים אחרות, כדי לא להדגיש את הפחד מולה.
הדבר הזה מצוי מאוד. המקום של ה'גבר' בבית הוא ב'פיחות זוחל'. יורד אט אט. ובדרך כלל, מי שצריך ויכול לשקם את המעמד הזה – זהו הגבר. לא האשה.
האווירה שצריכה להיות בבית היא – 'הן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם' (חולין פד:).
– הוא – לא 'תלוי' בהם. רק ב'מי שאמר והיה העולם'.
ולכן, השאלה הנ"ל – נכונה.
אז יש שני עקרונות:
א. אנחנו לא מסתירים כלום אחד מהשני.
ב. האיש צריך להיות ה'גבר' בבית.
נבאר מעט.
הסתרה – זו 'החזקת' סוד. וכל מי שיש לו 'סוד' – מכיר את זה. זה משהו 'כבד'. אתה 'נושא' את זה בליבך.
והתוצאה של זה היא – שבן הזוג מרגיש שאתה 'נושא' משהו. שמשהו כבד לך. גם אם הוא לא יודע לומר מה הוא מרגיש בדיוק, משהו מפריע לו.
הוא גם מרגיש שיש כאן סוד שהוא לא יודע. ושוב, זה לא תמיד ב'הכרה', לפעמים זה בתת ההכרה.
והתחושה הזו – 'חוצצת'. מפרידה.
– הרגשת הלב היא – שיש משהו שאנחנו לא שותפים בו.
וחוץ מזה, סוד – עתיד להתגלות.
ומנסיון, כשזה מתגלה, זה הרבה יותר גרוע. עדיף לספר בהתחלה, מיד, וכל תגובה שתהיה – עדיפה על מה שיהיה כשהסוד יתגלה לאחר זמן.
לפעמים בן הזוג יודע את הסוד, והוא לא רוצה לגלות שהוא יודע. וגם זה – 'חוצץ'.
ומצד שני, צריך להיות 'גבר'. ויש דברים שמשדרים הרגשה של חולשה, של קושי, וזה לא מסייע לתדמית הגברית, לתדמית של המשענת, אלא להיפך.
אז מה כן צריך לעשות?
– לספר.
אבל לספר – בצורה נכונה.
מי שנכנס לתחושת מסכנות, והאשה משתתפת ומרחמת, אז אולי באותו הרגע הוא מרגיש טוב עם זה; אבל זה ממש לא טוב לשלום הבית שלהם.
אפשר לספר בקול רגוע, יש לי בעיה כזו וכזו, זה מאוד קשה לי, אבל אני מתמודד. ובעזרת ה' אני אצא מזה.
אפשר גם לבקש עצה. 'אתתך גוצא גחין ולחיש לה' (ב"מ נט.).
אבל מה שבעיקר חשוב – זו הצורה.
יש צורה שפונים לרב, לאבא, לאמא; ויש צורה שפונים לחבר טוב, שבמקרה יש לו את המידע שאתה צריך.
אשה – לא בנויה להיות 'אמא'. בשום אופן. הכרתי כמה וכמה זוגות שהיה לבעל צורך באמא, והוא ניסה לספק את הצורך הזה אצל אשתו, וזה הרס להם את השלום בית.
אשה צריכה בעל סמכותי, עם עוצמה.
וחשוב שנדגיש, הסמכות והעוצמה לא מופנים כלפיה, אלא כלפיו עצמו; אבל כשהיא רואה אותו כך – היא רגועה. היא 'בידים טובות'.
חוץ מלדעת כיצד לדבר על חולשות, יש עוד דברים שמשדרים חוזק.
למשל – שהאשה תראה את הבעל קם בבוקר. אם הוא 'נמרח' במיטה, זה עושה לה הרגשה רעה מאוד!
זה גם להיות החלטי. ולהיות בשליטה עצמית. כך אשה מרגישה שהבעל הוא 'חזק'.
ומה יעשה מי שבטבעו אינו החלטי, או שחסר לו שליטה עצמית?
אז אפשר לקבל הדרכה מיוחדת איך לשדר החלטיות, ואיך לשדר שליטה עצמית. גם אם אתה לא ממש כזה.
בהצלחה רבה!
