השאלה:
אני חושש על הרמה הרוחנית של אשתי.
אני עוקב לפעמים אחרי העבודה שלה במחשב, וראיתי שיש שם תכנים שלא מתאימים לרמה הרוחנית שלנו. לא דברים גרועים ממש, אבל סוג כזה שלא היה עובר את המחסום של נטפרי.
הבוסית שלה, שהיא גם חברה טובה שלה, לדעתי קצת מקלקלת אותה, כי הדעות שלה ממש לא כמו בציבור היראים, ואשתי שומעת לה.
אנחנו נשואים שש שנים בערך, הילדים עדין קטנים, אבל אני חושש על הרמה הרוחנית של הבית.
אשתי מרגישה את החשש שלי, לפעמים זה יוצא ממנה בצורה של כעס, אבל היה פעם אחת שהיא אמרה לי – אולי אתה כן צודק.
באופן כללי החיים שלנו די בסדר, אבל לדעתי חסר לנו יותר קירבה בינינו.
מה אפשר לעשות.
והתשובה:
קודם כל נציג את המצב הנתון:
אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלה, והיא מודעת לזה.
אתה גם עוקב אחריה, וגם לזה היא כנראה מודעת. וגם אם לא – היא מרגישה את החשדנות שלך ב'תת ההכרה' שלה.
ומצד שני, חסר לכם 'יותר קירבה'.
– זה אחד ועוד אחד.
יש כלל מאוד חשוב:
הבסיס של קשר – זה אמון.
זה כמו הקשר שלנו עם ה', שאינו מתחיל בלי אמונה, כך גם בין איש לאשתו. כשאין אמון – חסר מאוד בקשר.
וכעת המצב הוא – שאין לך אמון בה. ושהיא מרגישה שאין לך אמון בה.
וגם אם לדעתך אין ברירה אחרת (לדעתי יש), עליך לדעת את התוצאות של זה.
כשאין אמון, כל מערכת היחסים מאוד 'צולעת'.
– וה'קירבה' – חסרה מאוד!
וכעת נשאל:
האם המעקב שלך עוזר?
– האם היא באמת פחות נכנסת לתכנים לא ראויים בגללך?
האם אתה באמת יכול להפריד אותה מחברתה הטובה ההיא?
אם לא, אז אין לך שום סיבה אמיתית להמשיך עם זה.
ואם זה כן עוזר, שהידיעה שלה שאתה עוקב אחריה באמת מונעת אותה מהדברים הנ"ל, אז נשאל –
– כיצד זה מונע אותה?
מה 'עובר לה בראש' כשהיא רוצה להסתכל באותם תכנים, כשהיא רוצה קשר עם החברה?
והתשובה לדעתי היא – חשש. פחד. מה בעלי יגיד על זה.
פחד כזה, 'סוגר' את האשה. מונע ממנה 'להיפתח' לקשר קרוב. בכל רבדי הקשר.
– זה לא כדאי לשניכם. לביחד שלכם.
אז מה עושים?
נשאל את זה אחרת:
איך יוצרים מצב שבו האשה תרצה להיות איתי בדרגה הרוחנית שלי?
שתי תשובות:
א. לומדים משהו ביחד.
כך יוצרים ביניכם ערוץ תקשורת תורני, ערכי, רוחני; ולא רק טכני ו/או גשמי.
וכך גם יוצרים חיבור לעולם רוחני.
– כך היא תרצה רוחניות. כך היא תתחבר למה שהיא עושה, לאמת שבדרך שלכם, ולגדרים שהיא יוצרת.
כעת היא רק מנסה (לדבריך) להתחכך בגדרי ההלכה וההשקפה, מתוך רצון (טבעי!) לפרוץ אותם מחד, ובפחד מהתגובה שלך – מאידך.
– זה צריך לבוא ממקום אחר.
ולגבי צורת הלימוד ביחד, יש שני כללים לזה. האחד – תלמדו ספר שהיא מתחברת אליו. שהיא יכולה לאהוב את הנושא, ואת הצורה שבו הוא מוגש.
והשני, אשה היא לא חברותא. לא 'מתווכחים בלימוד'. אתה לא צריך להסכים למשהו שהוא לא אמת לדעתך; אבל גם לא צריך להתנגד. תקשיב לה היטב עד הסוף, תחזור על מה שהיא אומרת, ותגיב משהו כמו – זו גישה מאוד מעניינת. צריך לחשוב על זה.
ב. הבע אמון מלא בה!
– בכל דרך אפשרית!
נשאל:
מה גורם לילד לא לשקר להוריו?
והתשובה היא –
– האמון שהם נותנים בו.
תחושת האמון עוברת מההורה אל הילד, 'כמים הפנים לפנים', והוא לא ירצה לפגום בה.
וכך זה גם בבית, בין איש לאשתו.
– כשאתה תאמין באשתך, היא תרגיש את זה. והיא תרצה להיות ראויה לזה.
ככה זה עובד!
וזה צריך להיות אמיתי. מהלב. שאתה באמת תאמין בה. בכנות שלה.
– ואיך באמת תצליח לתת בה אמון, לאחר כל מה שראית?
עשה לעצמך רשימה של דברים שאתה יכול לסמוך עליה במאה אחוז.
– יש הרבה דברים כאלו. רק תחשוב – ותגלה אותם.
ותשתדל גם לנקות את מחשבות החשד מדעתך.
זה עובד ככה:
אם תחשוב שקשה לך לתת בה אמון, אז התוצאות יהיו:
– יהיה לך באמת קשה לתת בה אמון.
– היא תרגיש את זה.
– ואז היא באמת תהיה לא ראויה לאמון, היא תלמד להסתיר. הרי אין לה מה להפסיד.
ואם תתמקד בדברים שאתה יכול לסמוך עליה, ותצליח ליצור בליבך אמון בה, אז התוצאות יהיו:
– אתה תאמין בה.
– היא תרגיש את זה.
– והיא תעשה הכל כדי להצדיק את האמון הזה.
בהצלחה רבה!
