והיו לאחד

השאלה:

ראשית, תודה על העלונים, הם מענינים מאד, ומספקים לי חומר למחשבה.

בד"כ בעלי היה מדרבן אותי לקנות בגד חדש לחג.

השנה, כנראה בעקבות משהו שסיפרתי (בתום לב) במשך השנה על קנית תכשיטים לחג, הוא שאל אותי לפני החג האם אני רוצה שעון. עניתי שכן.

מתברר שהוא ראה מודעה שמישהו מוכר שעון מותג בזול.

אני לא הכי אהבתי את השעון הזה, ואמרתי לו שאני רוצה שעון עדין מאד, ושבמחיר כזה בטח אפשר למצוא בחנות משהו יפה.

אחרי יומיים הוא קנה את השעון הזה. אמרתי תודה, ניסיתי להעריך את העובדה הוא קנה, אבל תכל'ס אני מרגישה שהוא סימן וי על המשימה, ולא באמת רצה שאני אהיה מרוצה.

השאלות שלי:

האם יש לי מה לעשות כדי לשפר את הפעם הבאה?

ועכשיו לאחר מעשה, איך להתיחס לכל הענין?

והתשובה:

את כותבת שהוא רצה לסמן 'וי' על המשימה, ולא ענין אותו שתהיי מרוצה.

– הוא חיפש את הזול, ולא את מה שישמח אותך באמת.

ובכל זאת.

הוא הבין, מסיפור שלך, שאת מעוניינת בתכשיט.

וכעת הוא מנסה להשיג תכשיט עבורך. הוא שאל אותך האם את זקוקה לשעון, וענית שכן.

נשים לב:

הוא הבין שאת רוצה תכשיט, וחיפש משהו כזה למענך.

הוא גם שאל אותך האם את זקוקה לשעון.

– הוא 'איתך'. מבין. רוצה לשמח.

הבעיה היחידה, שהוא לא מספיק 'חי' את הרצון שלך. יכול גם להיות שהוא לא מספיק חשב.

– אבל הוא הוא עסוק ברצון שלך. במה שיעשה לך טוב.

והוא השקיע בזה זמן. משאבים. רצון. מחשבה.

שוב, אולי לא מספיק; אבל זה היה שם.

וה'לא מספיק' הזה, קשה לך. הוא רק רוצה לצאת ידי חובה. להעביר כרטיס.

אבל כדאי תמיד להשתדל לשים לב לשני הצדדים. זה לא תמיד קל, אבל זה הדבר הנכון לחיי נישואין. ובכלל.

ולעצם השאלה, יש כאן הבדל יסודי בין איש לאשה.

– והוא – המילים הנכונות.

ומדובר בהבדל גדול!

השפה של האיש, אינה השפה של האשה. ולפעמים זה ממש קיצוני.

למשל:

אשה מבקשת מבעלה לשטוף את הכלים.

הוא שומע, ושוכח.

היא רוגזת.

והוא לא מבין על מה.

– מה ארע כאן?

כשהיא ביקשה ממנו לשטוף כלים, מבחינתו – זו היתה הצעה. אפשרות.

והאמת היא – שהוא באמת רצה לעשות את זה. אבל הוא שכח. זה אנושי לגמרי.

מבחינתה, זו היתה הפעם העשירית שהיא מבקשת ממנו לשטוף את הכיור הזה.

– למה עשירית?

1. הרי כשהוא חזר הביתה הכיור היה מלא. אז הוא בטח שם לב לזה.

2. אמרתי לו שאני עייפה. אז זה ברור שאין לי כח לשטוף כלים עכשיו.

3. עמדתי על יד הכיור כדי שהוא ישים לב ל'הר' של הכלים.

4. הוא הוריד את הצלחת שלו, אז הוא ממש ראה את זה מקרוב. וגם הריח.

5. אמרתי לו שהילדים עזרו הרבה היום, כדי שהוא יבין שהוא צריך לשטוף ולא הם.

6. אמרתי אפילו יותר ברור, שהכיור מאוד מלא.

– וכן על זה הדרך.

חז"ל מלמדים אותנו, שכשהאיש רוצה משהו – הוא 'תובע בפה'. והאשה, 'תובעת בלב' (עירובין ק:).

– היא לא מדברת מספיק ברור לאוזן 'גברית'.

וכשאשה אומרת לבעלה משפט כמו 'אני רוצה שעון עדין מאוד, ובמחיר כזה אפשר לקנות בחנות משהו יפה'.

– מה הוא מבין?

המלצה. אפשרות. רעיון.

– הוא לא מבין שאת באמת לא רוצה את השעון הזה.

בפרט במקרה שלנו, כשאת כותבת (בחלק מהשאלה שלך שלא מובא כאן) – 'לא זוכרת אם אמרתי מפורשות שלא נשמע לי שאני יאהב את השעון הספציפי הזה, כנראה שלא'.

– אם תנסי לשאול אותו מה הוא הבין, תיווכחי בכך.

אז נכון שהוא מצידו – צריך 'לשמוע' יותר. ולהבין יותר.

אבל מה שעליך לעשות, זה לדבר הרבה יותר ברור.

זה הכלל שכדאי שנלמד כאן:

– מה שלא אומרים ברור, 'ברחל ביתך הקטנה', לא 'נכנס'.

וגם מה שאומרים ברור – יתכן שיישכח. וצריך יהיה לומר שוב.

היינו רוצים – שכל אחד יבין את השני עוד לפני שהוא יבקש. 'טרם יקראו ואני אענה'. אבל זה לא אפשרי.

– כדאי לנו לדרוש את זה מעצמנו; אבל לא מבן הזוג.

עלינו לצאת מנקודת הנחה, שאף אחד לא מבין רמזים. ורצונות. הכל צריך להיות 'על השולחן', באופן הכי ברור שיש.

– וגם הכי מכבד שיש.

למשל, אם היית שואלת כיצד להגיב כשהוא הציע את השעון המדובר, היינו ממליצים על המשפט הבא:

אני מרגישה שאיכפת לך ממני, וזה מאוד משמח אותי. תודה.

אבל את השעון שאתה מציע לי, אני לא כל כך אוהבת. ולכן אני לא מעוניינת בו. ושוב – ממש תודה על הרצון הטוב שלך!

אז לשאלתך לגבי הפעם הבאה, השתדלי להיצמד לרעיון שלנו. מחמאה על ההשקעה, ואמירה ברורה מאוד על עצם הענין.

ולגבי הפעם הזו, השעון כבר כאן. אין באמת מה לעשות. ואם תאמרי שאת לא אוהבת את השעון, הוא עלול להיפגע. אז עדיף שרק תודי לו (מה שכבר עשית), וזהו.

וכשאת רוצה משהו, למשל – תכשיט לחג, בקשי אותו באופן ברור. שהוא לא יצטרך להבין לבד.

בהצלחה רבה!