והיו לאחד

השאלה:

אני אוהב ללמוד, ברוך ה', ויכול ללמוד מבוקר ועד ערב. ועד בכלל.

ובכל פעם אשתי מבקשת ממני להיות בבית, כשהיא צריכה 'לצאת'.

ולאיזו מטרה היא צריכה לצאת?

– לעבודה שלה. היא אומנית בתחומה, ומבוקשת מאוד. ומה שהיא עושה יכול באמת להרוויח הרבה מאוד.

הנקודה היא, שאנחנו לא באמת זקוקים לפרנסה הזו.

ההורים מחזיקים אותנו. ואני גם יכול להביא בצורה מסויימת, שלא תגרע מהלימוד שלי, סכום שיכסה את רוב ההוצאות שלנו.

אשתי מסבירה לי, שהיא מבינה את הצורך שלי ללמוד. וגם היא מבינה את הערך שבלימוד. אבל קשה לה לוותר על הפרנסה הזו, משתי סיבות:

א. היא לא אוהבת להסתייע בהורים.

ב. היא מרגישה שהיא רוצה לממש את עצמה. את היכולות שלה. קשה לה מאוד להיות 'אשתך בירכתי ביתך', כשזה בוער לה בפנים.

ואם היא תעשה את מה שהיא אוהבת לעשות, יהיה לה את הכח – כך לטענתה – להיות רעייה. ואמא. ועקרת בית.

אחרת, אין לה כח לזה.

אני מרגיש, שיש כאן דעות חיצוניות. אם אנחנו לא זקוקים לזה, אז שתנסה לממש את עצמה בדרך אחרת. לא באופן שיפגע – וזה יפגע בבירור, כך גם היא מודה – בלימוד שלי.

הויכוח הזה מתגלע בינינו כל הזמן. וזה גם מתלקח למריבות אינסופיות. ואנחנו לא יודעים מה לעשות מכאן.

והתשובה:

יש כאן שתי שאלות.

שאלה אחת – תורנית.

מצד אחד עומדת הטענה שלך. התורה מעל הכל. 'כנגד כולם'. ולא צריך לבטל תורה כשאין צורך אמיתי בכך.

ומצד שני, היא לא מסוגלת. לטענתה. ואם כך, יתכן שיש כאן מצוות שצריך לבטל תורה בעבורם, למשל – מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, או מצוה שבגופו.

– זו אינה שאלה שאנחנו יכולים לעסוק בה כאן. עליכם ללכת לרב שמקובל על שניכם, ושהוא יכריע בדבר.

אבל יש כאן גם שאלה נוספת.

ה'מימוש העצמי' שלך, מול המימוש העצמי שלה.

וכאן זו שאלה יותר רגשית. הלימוד הוא החיים שלך, וכשהיא רוצה דברים אחרים – זה לוקח ממך את ה'חיים'. כך זה בתחושה שלך.

והיא מרגישה בדיוק כך – אבל הפוך.

ולכאורה, הגעתם למבוי סתום. אתה רוצה כך, והיא רוצה אחרת.

– זה לא משהו שאפשר לפתור ב'גישור', שכל אחד ילך קצת לקראת השני. זה משהו מהותי. יסודי. בכל צורת הבית.

כך אולי אתם חשים.

– אבל זה לא מדויק.

הבעיה שלכם אינה הרצון שלך מול הרצון שלה.

– הבעיה האמיתית היא – היחס הנכון לרצונות הללו.

פעם שמעתי מאשה טענה כלפי בעלה, בנוסח הבא:

אצלו, הערכים – זה מעל הקשר שלנו.

ואצלי, הקשר הוא מעל הערכים.

– והפער הזה מפריע לי מאוד!

'ערכים', זה התורה. והמצוות. מדובר באשה חרדית. ויראת שמים.

כיצד זה יתכן?

אז אם שומעים את המילים כפי שהן, זה באמת קשה. התורה היא מעל הכל. כך חונכנו כולנו.

– אבל לא זה מה שהיא מתכוונת.

לדוגמא.

אשה משוחחת עם בעלה. זה ה'זמן איכות' שלהם, והם הגיעו לזה רק בשעת ערב מאוחרת, לאחר המטלות, וההשכבה, ועוד כמה 'דברים קטנים' שהיה צריך לסדר דחוף.

ובאמצע הסיפור המסעיר שלה, הוא נזכר – שהוא לא התפלל ערבית.

הוא מביט בשעון, ומגלה שבעוד דקה מתחיל המנין האחרון.

לפי ההלכה הפשוטה, לכאורה הוא צריך ללכת להתפלל. זה קודם לצורך שלה. וחוץ מזה – אפשר לדחות את המשך השיחה ברבע שעה, זה לא דחוף כל כך.

אז הוא אומר לה – אני חייב להתפלל ערבית. זה חשוב יותר מהסיפורים שלך, שהם חשובים מאוד – אבל ערבית חשובה יותר.

– אז אני הולך כעת. נמשיך לאחר שאחזור.

הוא אמר אמת.

– אבל הוא פגע באשתו.

וכדי למנוע פגיעה, ה' מוכן גם למחוק את השם שלו. כידוע.

ואם כן – האם הוא צריך להישאר בבית?

– כנראה שלא.

אז מה כן אפשר לעשות?

ידוע, שההבדל בין גן עדן לגהינום הוא – כחוט השערה.

– גם בבית, ההבדל בין גן עדן בבית, לגהינום בבית – הוא חוט השערה.

ומהו חוט השערה הזה?

– צורת הדיבור!

לא 'מה' לדבר, אלא 'איך' לדבר.

למשל – במקרה שלנו:

– אני באמצע המתח. חייב להמשיך לשמוע אותך. חייב להרגיש מה עובר עליך. אני רץ לערבית, זה מנין אחרון, אבל 'תשמרי לי' את הסיפור. אני לא יודע איך אצליח להתרכז ככה…

מיד חוזר, להתראות!

וכשהוא חוזר – הוא פונה אליה, ואומר לה:

– אנחנו אוחזים בחלק הזה (הוא מפרט בדיוק מה שמע עד עכשיו), תמשיכי מכאן, אני חייב לשמוע.

וגם שפת הגוף היא – 'אני רוצה לשמוע, זה הכי מענין אותי'.

– לזה האשה מתכוונת, כשהיא מדברת על כך שהקשר אצלה הוא מעל הערכים.

כדאי שנבין:

האשה, רוצה להרגיש שהיא הכי חשובה לך. יותר מכל דבר אחר.

– היא לא רוצה שבאמת תוותר על הערכים שלך.

ואם זה סותר, אז את הסתירה הזו פותרים – באופן הנ"ל. בצורת הדיבור הנכונה.

וצורת הדיבור הזו, היא גם יותר ממה שנכתב כאן.

הבעל צריך להביע נכונות אמיתית לוותר על הצרכים שלו.

– וכשזה יהיה אמיתי, האשה תתהפך – לכיוון שלו. היא 'תשחרר' אותו לגמרי.

אשה רק צריכה לדעת, שבעלה מוכן לעשות הכל בעבורה. הכל ממש!

– ואז הצורך שלה בו ובעזרתו – נעשה הרבה יותר קטן.

ובמקרה שלנו.

לדעתי, כדאי לך להראות נכונות (אמיתית!) לוותר על הכל – כדי שאשתך תוכל לממש את עצמה כדבריה.

יתכן גם שתצטרך לעשות את זה בפועל לתקופה קצרה.

אבל בהמשך, כשאשתך תראה את זה, ותרגיש, אתה תהיה מופתע מההתנהגות שלה אליך.

– היא תעשה הכל – כדי שתוכל ללמוד.

ולא רק בגלל הערך שבדבר, אלא בגלל שזה מה שאתה רוצה.

כשאתה כל כולך למענה, עצם הידיעה הזו – מספקת אותה. היא הרבה פחות זקוקה שתעשה באמת משהו בפועל.

וגם – כך היא 'פנויה' לחשוב עליך. על הצרכים שלך. על המימוש העצמי שלך. זה יהיה איכפת לה באמת.

– כך מלמד הנסיון.

בהצלחה רבה!