השאלה
אנחנו נשואים בערך חמש עשרה שנים.
ואנחנו לא מבינים האחד את השני. שיחות רבות מסתיימות ב'פיצוץ'.
אשתי באה אלי בטענות, ואני מנסה לענות לה, להסביר, אפילו להתנצל, וזה לא עוזר. אני מבקש ממנה, בואי נדבר על דברים אחרים, משהו שלא קשור דוקא לבעיות שבינינו, והיא לא מצליחה.
שנינו מתוסכלים מהמצב הזה. שנינו מבינים שזה לא בסדר, וכל אחד מאשים גם את עצמו וגם את השני.
ושנינו רוצים – הכוונה.
תודה רבה!
והתשובה
מה שחסר לכם, כנראה, זה לימוד השפה.
אתם מדברים בשפה שונה לחלוטין. וכך באמת אף אחד לא מבין את השני.
יתכן למשל, שאשתך מדברת על דברים שמפריעים לה, רק כי היא רוצה לדבר. ולשפוך. ולפרוק. ושתקשיב לה. וזהו.
אתה מצידך מקבל את זה – כהאשמה. אתה לא בסדר.
והיא בעצם רק רצתה לספר את מה שכואב לה. זה הכל. לא 'אתה' הענין, אלא הכאב שלה.
ומתי הכאב שלה ייגמר?
כשתקשיב לה היטב. כשתשתתף איתה. כשתרגיש אותה.
– ולא כשתאשים את עצמך, או תצטדק, או תתנצל. לא זה מה שהיא צריכה.
למרבה הפלא (של הגברים), כשמקשיבים לאשה – זה עצמו פותר לה את הכאב. גם אם הבעיה עצמה נשארת בעינה.
זו דוגמא אחת מיני רבות, והיא הוצגה כאן כי היא מאוד מצויה.
ומה שאתם צריכים לעשות, זה ללמוד האחד את שפתו של השני. להבין מה כל אחד מתכוון במילים שלו. בשפה שלו.
ואיך עושים את זה?
אז קודם כל, מסתבר שתזדקקו לייעוץ. קשה לעשות את זה לבד.
אנחנו כאן נלמד דרך אחת לעשות את זה, ואם תעשו את זה כמו שצריך, בלי 'לעגל פינות' – יתכן מאוד שתצליחו. ואז המצב שלכם ישתנה לחלוטין. מהקצה אל הקצה.
– זו דרך לא קלה. אבל היא בבחינת 'ארוכה וקצרה'. זה קצת קשה – אבל זה עובד בשטח.
אתם מסכמים ביניכם על שעה אחת, פעמים בשבוע, שבה אין מי שיוכל להפריע לכם.
ובשעה הזו, אתם מדברים האחד עם השני, באופן הבא:
בוחרים מי יהיה הראשון שידבר.
יושבים האחד מול השני. חצי דקה של שתיקה.
אם למשל החלטתם שאשתך תהיה הראשונה, אז בחצי הדקה הזו אתה מנסה להפנים – שאתה 'עובר את הגשר'. דהיינו – אתה 'הולך' אליה. להיות במקום שלה בלבד. ברגשות שלה. בצרכים שלה. אתה לא במקום האישי שלך כעת, אלא רק במקום שלה.
לאחר חצי דקה של מחשבה על זה, אתה אומר לה – אני מוכן. אני מקשיב.
ואז היא מתחילה לדבר. לפרוק. לשפוך את אשר על ליבה. בכל תחום שהיא תמצא לנכון.
הפריקה הזו – אסור שהיא תהיה בצורה של האשמה. אנחנו לעולם לא מאשימים בבית!
מדובר על רגשות אישיים, על קשיים, וגם על מסרים שרוצים להעביר.
ובכל הזמן הזה אתה נמצא רק במקום של הרגשות שלה.
– גם אם היא טועה בעובדות, או בהסתכלות עליהן, אתה לא מתקן אותה בשום אופן. רק מקשיב.
[כאן נמצא הקושי העיקרי. יש לך כל כך הרבה מה לענות. ולהבהיר. ו'איך היא מעוותת את המציאות'! אבל תפקיד שלך כעת הוא רק לשתוק ולהקשיב.]
לאחר שהיא מסיימת, אתה משקף את מה ששמעת. מסכם. אני מבין שכואב לך כך וכך.
– גם כעת אתה לא מתקן. אתה רק מתייחס למה שהיא מרגישה. גם אם זה לא נכון בכלל.
ואז אתה שואל אותה – האם הבנתי נכון?
וכעת, אם היא מרגישה שהיא הובנה היטב, והסיכום היה מדוייק, אז היא אומרת – זה לגמרי נכון. תודה רבה שהקשבת לי.
ואם זה לא מדוייק (וברוב המקרים זה יהיה כך), אז היא לא מגיבה ב'לא'. זה פוגע.
היא עונה רק – הבנת הרבה, אבל יש לי מה להוסיף.
ואז התהליך חוזר על עצמו. היא מסבירה שוב, ואתה מקשיב שוב. ומשקף. ושואל האם הבנת נכון. ושוב – אם הבנת נכון, אז היא מחמיאה ומודה לך. ואם לא – 'הבנת הרבה' וכו'.
כל זה ממשיך, עד שהיא תרגיש שהיא הובנה היטב. ואז היא מחמיאה ומודה – ואתם מחליפים תפקידים.
כעת היא מחכה, ומנסה להיכנס ל'מקום' שלך. ואז היא אומרת לך שהיא מוכנה ומקשיבה.
ואז התהליך כולו חוזר על עצמו, כשאתה המדבר והפורק – והיא המקשיבה. והמשקפת. והשואלת 'האם הבנתי נכון'.
כך כל אחד מכם מעביר לשני 'קורס' מזורז בשפה האישית שלו.
נוסיף כאן נקודה חשובה.
באופן הרגיל, ה'לכתחילה', הזמן הנכון ללמוד את שפת בן הזוג הוא – ה'שנה ראשונה'.
זו שנה שלמה, שבה מדברים בכל יום – שעה, לכל הפחות.
ובשעה הזו, 'מפטפטים' על דברים שלא קשורים אלינו בהכרח. אפשר לדבר על כל דבר, ובתנאי – שאין בו נגיעות אישיות. שאין לנו שם דחף מיוחד להוכיח שדוקא 'אני' זה שצודק.
ובשיחות הללו, אנחנו מקשיבים היטב כל אחד לדברי השני. לדעות שלו. לרגשות שלו. משתדלים להרגיש אותו. לא 'מתקנים' אותו, רק מנסים להבין את הלך הרוח שלו.
השיחה, וההקשבה, צריכות להיות בצורה הוגנת. ראויה. מכבדת.
וכך, כשאין לנו סיבה מיוחדת להוכיח את צדקת דרכנו ודעתנו, אנחנו 'פנויים' להיות עם השני. במקום שלו. בעולם שלו.
– כך אפשר ללמוד את השפה של השני היטב.
כך זה עובד 'לכתחילה'.
וצורת הפריקה הנ"ל, היא קצת 'בדיעבד'. הגבול בין הפריקה הזו להאשמות ופגיעות, הוא דק מידי. וקשה מאוד שלא לעבור אותו. אבל במצב שלכם, זה כנראה נצרך.
וכשאתם מצליחים להתחיל לנהל ביניכם שיחות טובות וראויות, חיזרו ל'שנה ראשונה'. ולצורה של הלכתחילה.
– אפשר תמיד להתחיל מחדש את ה'שנה ראשונה'. גם כשמחתנים את הנכדים.
וזה גם לא חייב להיות שנה עגולה בדוקא. אפשר שזה יהיה יותר. ואפילו הרבה יותר.
בהצלחה רבה!
