והיו לאחד

השאלה

שלום וברכה.

לפני כשבוע היינו בטיול עם המשפחה.

אני הייתי צריך לעזוב את הטיול באמצע, לקראת סופו, כדי להשתתף בחתונה של חבר טוב.

ואז אשתי שאלה אותי האם כדאי שהיא תבוא איתי לחתונה, או שהיא תמשיך את הטיול המשפחתי.

אני רציתי, כמובן, שהיא תבוא איתי. כך יהיה לנו הרבה 'זמן איכות' ביחד. אבל ידעתי שבחתונה עצמה לא יהיה לה מה לעשות, אז לא אמרתי לה שזה מה שאני רוצה.

התגובה שלי היתה – תעשי מה שנוח לך, מה שיהיה לך טוב יותר.

היא לא היתה מרוצה מהתשובה.

אז ניסיתי לחשוב איתה ביחד, מצד אחד תבואי איתי, ומצד שני בחתונה עצמה לא יהיה לך הרבה מה לעשות.

ואז היא אמרה שזה נכון, לא יהיה לה מה לעשות שם, אז אולי עדיף שהיא תישאר.

אני הלכתי.

ואז היא מתקשרת אלי, בעצם אני רוצה לבוא איתך.

אבל זה היה כבר מאוחר. היא לא הספיקה את הרכבת. והיא התחרטה על ההחלטה שלה.

אני לא יודע מה היא הרגישה. אולי זה היה בגללי. אולי היא קלטה שאני רוצה שהיא תבוא, אפילו שאני ניסיתי להיות 'בעל טוב' ולהתחשב רק בתועלת שלה בלבד.

אני מתחבט הרבה בנקודה הזו, עד כמה צריך להיות 'בעל טוב' כנ"ל, ועד כמה לומר את מה שאני רוצה, או לא לומר בכלל ורק לחשוב עליה. אשמח אם תאיר את עיני בספק הזה.

והתשובה

אתה מציין שניסית להיות 'בעל טוב'.

– מה זה באמת 'בעל טוב'?

לדבריך, בעל טוב זה אחד שלא חושב על עצמו. רק על אשתו, על הרצונות שלה, על התועלת שלה.

ומה שהוא רוצה – לא קיים כאן.

קוראים לזה – 'ביטול'.

– 'אני', לא קיים. בטל לגמרי. ומה שכן נמצא כאן זה רק השני.

ועתה נשאל – האם לזה ייקרא 'בעל טוב'?

משל למה הדבר דומה (המשל הובא בעבר במסגרת זו).

אירוסין. צלחת נשברת. ששון ושמחה.

ולאחר האירוסין, החתן והכלה יוצאים ל'סיבוב' קצר.

ואז פונה הכלה אל החתן, ואומרת לו:

חתני היקר. שמעתי כאן, בדרשות, שאתה בן תורה אמיתי. שכל עיתותיך מוקדשות ללימוד התורה הקדושה.

אני רוצה להיות האשה הכי טובה שיש. 'מהלכת בתאות ליבו'. ו'מרחקת כל שישנא'. וכו' (עי' רמב"ם אישות טו, כ). כל מה שאתה רוצה – אעשה. בכל תחום שהוא.

אני עצמי, לא אזדקק למאומה. אתה לא צריך להשקיע בכלל. רק תלמד תורה, ואני אעשה את הכל.

מה תהיה התגובה שלו?

אם הוא 'בר דעת', מסתבר שהוא יגיד משהו כזה:

אני שומע. ואני מודה לך מאוד על התקופה היפה שהיתה לנו.

ואז הוא יפנה להוריו, ויבקש לבטל את השידוך.

– מי רוצה לחיות עם אשה שאינה רוצה כלום??

אנחנו רוצים – שהשני ירצה. ויבקש. ויהנה ממה שניתן לו.

ואם מישהו רוצה להיות 'רובוט', או עבד, אז שיגש לחנות מכשירי החשמל הקרובה ויציע את עצמו למכירה.

– אי אפשר לבנות חיי נישואין – כשאין 'רצון'.

הקשר הנכון, חייב להיות בנוי – על רצונות, ומילוי שלהן. האחד רוצה, והשני ממלא את רצונו. וחוזר חלילה.

ואם רק האחד רוצה, אז אין כאן 'קשר'.

[אגב, כך גם בנוי הקשר שלנו עם ה' יתברך. זה כמו איש ואשה וכמבואר בספר 'שיר השירים'. אבל אין כאן המקום.]

התכלית היא להגיע למצב בו אין 'רצון שלי' ו'רצון' שלך', אלא הכל זה 'שלנו'. ביחד.

דהיינו, שכל אחד רוצה מאוד – את הרצון של השני. ממש כמו שהוא רוצה את הרצון שלו עצמו.

– יש שני רצונות. אבל שניהם נמצאים בתוך הלב של שנינו, באותה הרמה ממש.

וכדי להגיע לזה, צריך – בין היתר – למלאות כמה שיותר רצונות של השני; אבל שזה לא יהיה מתוך תחושת חיוב, אלא 'התנדבות'. וכפי שנכתב במסגרת זו פעמים רבות.

ומכאן, לשאלה שלנו.

מה שהיה עליך לומר לה, זה כך:

אני מאוד רוצה שתבואי איתי. באמת. זה יהיה לי מאוד כיף (וצריך שזה יהיה 'דברים היוצאים מן הלב' באמת, לא מזוייף).

אבל נראה לי שלא יהיה לך מה לעשות בחתונה עצמה שם. את תשתעממי, לא יהיה לך נעים, והדבר האחרון שאני רוצה זה שיהיה לך לא נעים.

אז באמת, אם תישארי – זה בסדר גמור מצידי!

כעת הנחת את שני הצדדים 'על השולחן', והיא יכולה לשקול.

כעת גם הבהרת לה שאתה רוצה בה. שכיף לך איתה. וזה דבר חשוב מאוד!

ולגבי ההחלטה עצמה – אין בזה תשובה מוחלטת. יתכן שההבהרה הנ"ל תספיק לה, והיא תדע להחליט לבד.

אבל אם בכל זאת היא שואלת אותך שוב, אז זה תלוי כעת במה שנראה לך שהיא מרגישה. מה שבאמת יהיה לה טוב יותר.

ויכול להיות שהתוצאה תהיה אותו הדבר כפי שהיה במציאות. היא תישאר, ולאחר מכן תתחרט. וזה בסדר גמור. מותר לה להתלבט ולהתחרט.

מה שחשוב כאן, זה העיקרון.

'בעל טוב', זה לא מי שמבטל תמיד את רצונותיו.

בעל טוב זה מי שיש לו רצונות, והוא מניח אותם 'על השולחן'. אבל הוא יודע להתחשב. והוא גם יודע ששום רצון שלו לא 'חייב' שייעשה. זו בקשה שלו, והאשה תעשה מה שהיא תחליט – וזה בסדר.

בעל טוב – זה מי שמרגיש את הרצונות של אשתו, כמו שהוא מרגיש את הרצונות שלו. ששניהם באותה דרגה ממש אצלו.

לפעמים אנחנו צריכים לבטל את הרצון שלנו מפני הרצון של השני. וזה גם יכול לקרות הרבה. אבל זו אינה 'דרך חיים'.

חיי נישואין טובים – אינם 'ביטול', אלא – 'אחדות'.

והאחדות היא תוצאה – בין היתר – של מלוי רצונות הדדי.

ואגב, כל האמור כאן – זה לשני הצדדים. גם האשה צריכה לנהוג כך כלפי בעלה.

בהצלחה רבה!