השאלה:
אנחנו נשואים יותר מעשר שנים.
ההורים שלנו, באים לבקר אותנו די הרבה. בערך פעם בשבועיים–שלש.
הורי לא חיים ביחד, ולכל אחד מהם יש יום לעצמו; כך שיוצא שכמעט בכל שבוע יש מישהו שבא לבקר. הורי בעלי, אבי, אמי, וחוזר חלילה.
ובכל פעם זה עול גדול עבורי. בפרט כשמדובר בהורי בעלי.
שוחחתי עם הורי, וביקשתי מהם לבוא פחות. זה לא עבר בקלות, בפרט אצל אמי, אבל כעת הם באמת באים פחות. זה עדיין יותר מידי; אבל פחות מפעם.
הבעיה הגדולה יותר היא אצל הורי בעלי.
הם אנשים טובים. ורוצים לעזור ולתת. אבל בכל פעם אני מקבלת מחמותי 'עקיצות', למשל – הבגד של הילד מוכתם, אולי חסר לך בגדים עבורו, אנחנו נקנה לך.
וחוץ מזה, בכל פעם שהם באים – הם קונים משהו. מצידם זה מאוד יפה; אבל לי אין מקום בבית לכל כך הרבה משחקים/בגדים/כלי מטבח וכו'.
ובפעם הבאה שהם מבקרים, הם שואלים – איפה מה שקנינו, אה, אין לך מקום, אז נקנה לך ארון, צריך את זה, וכו'.
הכל בכוונה טובה. אבל בתכלס' זה מאוד קשה.
בזמן הביקור, בעלי מאוד משתדל – ולפעמים גם מצליח – לרכך את האווירה. הוא אפילו מנסה לספוג את הביקורת במקומי.
הבעיה היא עצם הביקורים. כשאני מבקשת ממנו לנסות לדלל את הביקורים, הוא מתקומם מאוד. ותוקף אותי מילולית.
וכמעט תמיד ביום שלאחר הביקור, שנינו מלאי רגשות קשים, וזה מופנה האחד לשני. וכך המריבות נגררות מביקור לביקור.
אם יש לך פיתרון עבורנו, זה יעזור לנו מאוד. תודה רבה.
והתשובה:
את מציגה כאן שתי בעיות.
האחת:
עצם הביקורים.
יתכן שבעלך לא באמת מבין, וכמו שלכל גבר קשה להבין את זה.
ביקור של מישהו בבית, מהווה עבור האשה – אירוע רגשי משמעותי מאוד. זה מאוד תופס אותה.
זה יכול לשמח מאוד, ובמידה שווה – להפריע מאוד.
חז"ל מלמדים אותנו, שהאשה – היא ה'בית'. וזה לא רק שהיא עובדת בבית, ושאחריות הבית עליה.
– זה שכשמישהו מבקר בבית, הוא בעצם מבקר 'בה'. במהות שלה. כך היא מרגישה את זה.
עבור האיש, מישהו בא, ישב כמה דקות, שתה קפה, והלך; עבור האשה – זה משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי.
היא 'מתכוננת' רגשית קודם הביקור; והיא גם צריכה להוריד את המתח הגדול שלה, אחריו.
כך ברא ה' את האשה.
ואצלכם – זה כפול ומכופל.
כי יש גם 'מתנות'. והערות. ועקיצות.
אז הביקורים הללו – קשים לך מאוד!
– ובעלך לא מבין את הקושי.
וזה לא כי הוא לא רוצה להבין, אלא – כי הוא גבר. והוא לא מרגיש את מה שאת מרגישה. אפילו לא קרוב לזה.
והבעיה השניה:
השיחה ביניכם.
את מציינת, שכשאת מבקשת ממנו לדלל את הביקורים – הוא 'מתקומם מאוד'. וגם 'תוקף אותך מילולית'.
– מדוע הוא תוקף?
מה מפריע לו כל כך?
נסי לחשוב על זה.
יש נקודה אחת, שבה תלוי חלק גדול מאוד מהשלום בית. אולי שבעים–שמונים אחוז ממנו.
והיא:
– צורת הדיבור.
לא התוכן של הדיבור. וגם לא הבעיות שמועלות בשיחה.
אלא – הצורה שבה נאמרים הדברים.
לדעתי, בעלך מרגיש – שאת תוקפת אותו.
הרי הוא מתחשב. ומנסה להקל. ולרכך. הוא לא אטום לרגשות שלך.
אז מה 'חוסם' אותו מלהבין שאת רוצה לדלל את הביקורים?
– הצורה שבה את פונה אליו.
בעיות 'טכניות', יש בכל בית. פרנסה, חינוך, מקום מגורים, ועד הדברים הקטנים שבכל יום – האוכל, הורדת הפח, שטיפת הכלים, וכדו'.
וכל דבר כזה יכול להיות 'טריגר' – למריבות.
והפיתרון היחיד לזה, הוא לדעת כיצד מדברים.
ומעתה.
במסגרת זו, הפיתרון לבעיה הראשונה שהזכרנו הוא – לגרום לבעלך להבין את מה שאת מרגישה.
מה צריך לעשות בפועל, האם לדלל את ביקורי ההורים או לא, זו שאלה לרב מוסמך. מצות כיבוד אב ואם חמורה היא מאוד, וצריך הכוונה הלכתית מה ואיך לעשות.
אציין כאן רק, שכיבוד הורים הוא תנאי הכרחי לשלום בית. היחס הנכון אל ההורים בונה בנפש שלנו יחס נכון גם לבן הזוג. כך מלמד הנסיון.
– זה 'רווח צדדי' מהמצוה הגדולה הזו.
ומה שניתן ללמוד כאן, זה כיצד לגרום לכל אחד – להבין את השני. זה מה שיכול למנוע את המריבות.
קשה לך להכיל את ביקורי ההורים שלו.
ואת הקושי שלך – את משמיעה באוזני בעלך.
– זה מה שצריך לעשות!
וכמו בכל קושי שהוא. כל אחד מספר לשני, והשני 'מכיל'. כך צריך להיות בבית תקין.
ומה שצריך לעשות, זה לבחור במילים הנכונות.
למשל:
אתה כל כך מתחשב בי, משתדל למנוע את ההערות של הוריך, אני מרגישה את זה, ומעריכה מאוד!
אבל אני רוצה לשתף אותך במה שאני חשה בעצם הביקור, כדי שתבין אותי. ורק שתדע – שום דבר לא מכוון אליך אישית. אני רק מספרת על הקושי שלי.
וכאן – את 'פורקת'. בכל שפה שתמצאי לנכון, ורק שלא יישמע שאת מאשימה אותו במשהו.
ומידי פעם תוסיפי משפט כמו: אבל אתה מתחשב. אתה הבעל הכי טוב בעולם. אבל אתה יודע כמה זה כואב לי? וכו'.
ואם הוא בכל זאת נפגע, נסי לשאול אותו ממה הוא נפגע. איזו מילה הפריעה לו, ואיך הוא היה מעדיף שתתבטאי.
וכשאת 'פורקת' כך, נסי גם להסביר לו את מה שנכתב כאן קודם על תחושת האשה בביקורי אורחים בבית. את יכולה להיעזר בדף התשובה הזה.
השינוי הזה, ההשתמשות במילים הנכונות – הפך בתים. פשוטו כמשמעו.
בהצלחה רבה!
