והיו לאחד

השאלה:

אנחנו נשואים תקופה קצרה מאוד.

אני מנסה לכבד את בעלי, כפי שלמדתי.

ואני מרגישה, שבעלי מצידו – 'חוסם' אותי. הוא רוצה שנהיה בבית בשבתות. קשה לו כשאני הולכת לעבודה. והוא גם אמר – שאולי לא כדאי שיהיה לי פלאפון.

קשה לי גם עם זה שאנחנו ממש כל הזמן ביחד. ושהוא לא עוזב אותי לרגע.

מצד אחד הוא מאוד דואג, ומתחשב, ורוצה שיהיה לי טוב.

ומצד שני – אני מרגישה חסומה.

יש אדם מסויים, שמבין בענייני הנפש, שאמר לי לעזוב את הבית, ולהבהיר לו בכך שאני לא מסכימה עם כל הדברים הללו.

אני לא יודעת מה לעשות כעת. אני אובדת עצות ממש.

והתשובה:

יש פיתרון.

– והוא מאוד פשוט ליישום.

ולא, לא מדובר על לעזוב את הבית.

אבל עוד לפני הפיתרון, ננסה להסביר את המצב שלך.

את נשואה טריה. וההדרכה שלך היתה טובה, ואולי יותר מידי טובה.

– את מאוד רוצה – שבעלך יהיה מרוצה. ואת מכבדת אותו. כפי שלמדת.

ומה קורה כשהוא לא מרוצה?

– מה את מרגישה אז?

זה קשה לך.

ואת מנסה – לרצות אותו. להישאר בבית בשבתות. ולא לקנות פלאפון. ולהיות איתו ביחד. ולא ללכת לעבודה.

– זה לא בא רק מצידו. זה גם מצידך.

וזה משהו שקורה לנשים רבות (וגם לגברים, אבל פחות), בכל מיני שלבים בחיים. לא רק בהתחלה.

מסתבר, שאותו אדם שאומר לך לעזוב את הבית – חושש ממה שנקרא 'נרקיסיזם'.

נרקיסיזם, זו באמת בעיה חמורה מאוד. ולחיות לצד אדם שסובל ממנה – זה קשה מאוד, עד בלתי אפשרי.

הבעיה, שאנחנו יותר מידי בקלות מגדירים על אדם שהוא 'נרקיסיסט'. או 'אספרגר'. או כל 'תווית' אחרת מתוך הלקסיקון המקצועי.

ובגלל הסיבה הזו, כדאי שנבהיר את הדברים בקצרה.

מהו באמת 'נרקיסיסט'?

במשפט קצר, ולא ממצה כלל:

– 'נרקיסיסט' – הוא חולה שליטה. הוא חייב לשלוט על אנשים, או על אדם כלשהו. זה ה'חמצן' שלו.

וכדי לשלוט, הוא משתמש במניפולציות, בהפחדה, בהבטחות מפליגות על מה שהוא יתן לנשלט, וגם בקיום ההבטחות הללו. ובעוד דברים.

והוא גם מנסה להפריד את הנשלט מכל מקורות הכח שלו. מהמשפחה, מהרב, מהיועץ, מהקהילה. שהוא יהיה הסמכות היחידה בחיים שלו.

זה דומה – ל'כת'. ולהתנהגותו של ראש הכת.

אז זו באמת בעיה. והיא אכן – חמורה.

אבל.

כל אדם שהוא, הינו קצת נרקיסיסט. וקצת אספרגר. וקצת חרדתי. וקצת סכיזופרן. וקצת כל 'בעיה נפשית'.

כל אחד מאיתנו מפחד מדברים מסויימים. כך זה אמור להיות.

– כשמישהו לא מפחד מכלום, זה אומר דרשני. הוא עלול לעבור את הכביש בצורה מסוכנת, לא להשגיח על ילדיו, וכו'.

ה'קצת' הזה – דרוש לנו.

כל גבר, למשל, רוצה לשלוט בביתו. להיות 'כל איש שורר בביתו'.

– האם זה הופך אותו ל'נרקיסיסט'?

– ממש לא.

הוא רק 'קצת'. כמו כולם. וה'בית' צריך את זה. כך יש כאן מישהו שנותן את הטון, שמוביל, שמנהיג.

הבעיה מתחילה – כשזה חורג מגבול ההגיון.

יש עוד הרבה מה להאריך בזה. אבל אין כאן המקום.

וביחס לשאלה שלך:

– כשחתן טרי עדיין לא יודע את הגבולות שלו, זה לא הופך אותו לכזה שצריך לברוח ממנו.

כעת ברצוני לשאול אותך:

האם ניסית לדבר איתו על הדברים הללו?

האם ישבת איתו לשיחה מסודרת, בה אמרת לו – שכל זה קשה לך?

לפי נוסח השאלה, נראה – שלא.

את מרגישה את הרצונות שלו. ואת רוצה מאוד – לרַצות אותו. שהוא יהיה שמח. אולי שהוא לא יכעס עליך.

הוא – 'רוצה' להיות בבית בשבתות. 'קשה לו' כשאת הולכת לעבודה. ו'אולי לא כדאי' שיהיה לך פלאפון.

– האם הוא הורה לך את הדברים הללו? האם הוא פקד עליך? מכריח אותך?

כנראה שלא.

ומה כן?

– הוא רוצה. וקשה לו. ו'אולי'.

ולהשערתי, חלק מהדברים שציינת הם רק הפרשנות שלך לתגובות שלו. כך מלמד הנסיון.

ומה הפיתרון?

– עליך לשים את הדברים 'על השולחן'.

מצד אחד – התפקיד שלך הוא להיות 'מכבדת אותו ביותר מידי', כלשון הרמב"ם (אישות טו כ); אבל כדי לעשות את זה – את צריכה לרצות לעשות את זה. וליהנות מזה.

– וזה לא יקרה, אם לא יהיה לך טוב.

ולכן עליך לחשוב היטב – מה נכון לך כעת. ומה נעים לך כעת. ועם מה את 'יכולה להשלים' – ועדיין תהיה לך הרגשה טובה.

[מותר לנו להתאמץ כדי למלא את התפקיד שלנו; אבל כל זה בתנאי שההתאמצות הזו לא תשאיר אותנו עם טעם מר בפה, כזה שלא יניח לנו להמשיך בתפקיד ההוא.]

ולאחר שהגבולות שלך ברורים לך, שוחחי איתו. במילים הכי מפורשות שיש.

למשל – בענין העבודה:

שאלי אותו – האם אתה רוצה שלא אלך לעבודה?

אם הוא יענה 'כן', נסי להסביר לו בעדינות – שזה בלתי אפשרי. אי אפשר לקחת חופש סתם כך. זו התחייבות, ואנחנו זקוקים לפרנסה הזו.

דברי בצורה מכבדת, אבל ברורה.

וגם לגבי ה'כל הזמן ביחד'.

שאלי אותו אם הוא חושב שזה טוב לכם. יתכן מאוד שהוא יאמר שלא, ושגם הוא חשב שזה יותר מיד, וכו'.

וגם אם הוא יגיד שכן – הבהירי לו שזה קשה לך. את מאוד רוצה שיהיה לו טוב, ואוהבת וכו', אבל ההגזמה יוצרת אצלך תחושה לא נעימה.

שלמה המלך כבר אמר – 'דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ' (משלי כה, טז).

וחז"ל הדגישו את הצורך בריחוק, דוקא אצל בני האדם הקרובים ביותר (עי' נדה לא:).

שוב, לדעתי, רוב הסיכויים שהוא לא יענה 'כן' על השאלות הללו. הוא יבין את הגבולות שלך, ויתן לך את המרחב הנחוץ לך.

בקיצור, במקום 'לעזוב את הבית' כדי 'להבהיר לו' שזה לא נוח לך – עשי משהו הרבה יותר פשוט:

– דברי איתו.

וצריך לדבר – על כל מה שמפריע. בצורה מכבדת, אבל הכי ברורה שיש.

בהצלחה רבה!